*מישהי במסיבה ניגשת*
----היי מה אתה עושה פה במסיבה?
+++מזתומרת מה אני עושה פה?
----חשבתי שאתה ילד טוב כזה, אתה יודע..
+++ מה? למה את מתכוונת?
----כי אתה נחמד לכולם,
+++אני?
----כן, אתה ילד טוב,
לא הטיפוס ששותה או מעשן,
לא הטיפוס שמשחק בנשים או יפגע במישהו,
אתה פשוט נחמד.
מה שהיא לא יודעת זה שהוא עושה הכל כדי לשנות את התדמית הדפוקה שלו והמסגרת שהוא קיבל,
הוא כל כך רוצה להיות מוזמן לעוד מסיבות ויציאות כאלה.
הוא מתייסר על זה שהוא לא חלק ומתפלל שימצא את העצמי שלו בחברת אנשים.
וההיא מהמסיבה? היא צדקה.
הוא באמת נחמד. נחמד ולא מעבר.
מוקף בכל כך הרבה אנשים שמכירים אותו ויודעים שהוא נחמד.
אבל מעבר לזה הוא כלום, "ההוא הנחמד".
אנשים לא מכירים בו שום רובד עמוק, וזה כואב לו כל כך כי הוא מרגיש כמו סתם משב רוח רענן וחולף.
"מתי אני אהיה יותר מסתם נחמד?" הוא שואל את עצמו, וכל כך רוצה להרגיש חלק ולא סתם דמות משנית.
כואב לו, ואולי עוד קצת וזה יגיע, ואנשים ימצאו בו מעבר ל"נחמד ולא יותר".
