את רצית להיות בחיק הלבנה,
חיפשת לעצמך את השקט בזמן המלחמה,
רחוקה מכל הבעיות,
מסתכלת מלמעלה וצוחקת בלי יותר מידי תהיות.
את תמיד הסתכלת אל השמים במגננה,
את ראית ביופיה של הלבנה משהו נעלה,
את רצית להיות ממש כמותה ,
ואני, אני ראיתי את קסמיה בך.
נקודות החן שבגופך הן כמו הכוכבים,
וכתם הלידה שבידך מזכיר לי גלקסיות ויקומים,
שמצביעים על כך שחלקך אי שם עם הירח,
ואת, את היית נראית לי כל כך מסתורית.
מתי תביני שהכתמים שלך הופכים אותך למיוחדת,
ושגם הלבנה בכתמיה מתפארת,
כי הפגמים שלך מקסימים,
וחן פנייך ותמימותך הם כה מהממים,
השקט שבך מבקיע את הדממה,
ואורך העוצמתי חוצה כל שממה,
עד כי לפעמים נדמה לי שאם היית במקומו של הירח, הלילה היה מקום הרבה יותר טוב.
אז ,את הצבעת אל השמיים וכעת אינך,
מתבוננת אל הארץ כשהכוכבים והירח כבר מסביבך,
אז עכשיו כשאת סוף סוף חלק מהיופי השמימי, תגלי לי בבקשה, את סוד היופי של הלילה.
