האחות האבודה-שנה ח'

הקדמה

התא מחניק

דממה מעיקה שוררת בכל האזור,

חושך ואפלה הם השולטים פה,

ריח של מוות בכל מקום,

ובכל זאת, אני חיה. אני חיה כאן 13 שנים. וממשיכה לחיות.

"הכל יהיה בסדר" אני אומרת כשאני יושבת על הרצפה הקרה עם גב לקיר וראש שעון גם הוא על הקיר. אין תגובה. כבר כמה זמן שאין תגובה, אני לא יודעת כמה זמן אבל לי זה מרגיש כמו נצח.

לפתע משהו חום מופיע בזווית העין שלי ואני מסיטה את מבטי אליו ורואה כלב חום גדול מחזיק בפיו צרור מפתחות מקרקשים וחיוך עולה על פני המקומטות לראשונה זה שנים, אני ניגשת אל הכלב ומגרדת מאחורי אוזניו ולוקחת את המפתחות ביד השניה ופותחת את דלת התא והכלב ניגש אלי, מקשקש בזנבו. ואני עולה עליו והוא מתחיל לרוץ לכיוון היציאה ולפתע אני שומעת את הלחשושים המוכרים מאחורי ומביטה מאחורי ורואה ידיים גרומות מושטות לעברי ואיתן הסיוטים, "מהר!" אני מאיצה בכלב והוא מאיץ עד שאנחנו יוצאים משם ואני יורדת מהגב שלו והוא הופך בחזרה לבן אדם מוכר עד כאב שלא ראיתי כבר שנים "את בסדר?" שאל אותי "כן, בוא נסתלק מכאן" אמרתי והוא התחיל לרוץ "אני לא יכולה לרוץ" נאנקתי והוא נעצר וחזר אלי ועזר לי להתקדם עד שנעצרנו מול היפוגריף "תכירי את בקביק!" אמר סיריוס ועזר לי לעלות על גבו ואחר כך עלה בעצמו ובקביק קפץ לאוויר.

השמיים פתוחים,

יש שקט של שלווה,

יש פה אור ואוויר נקי,

ובפעם הראשונה, אני באמת מרגישה חיה.

עכשיו רק צריך למצוא את הארי. הארי פוטר.

היי אנשים ואנשות, אזזז, פאנפיק חדש! מקווה שתהנו ממנו, ובבקשה בבקשה תגיבו ותצביעו כי זה ממש חשוב לי💙