-פאנפיק להארי פוטר-
התא מחניק
דממה מעיקה שוררת בכל האזור,
חושך ואפלה הם השולטים פה,
ריח של מוות בכל מקום,
ובכל זאת, אני חיה. אני חיה כאן 13 שנים. וממשיכה לחיות.
"הכל יהיה בסדר" אני אומרת לקיר אבל שום תגובה לא נשמעת מהתא השני, אני מסתובבת בבהלה לקיר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
בתמונה קייטי
נ.מ סורל
הופעתי בבום חזק מחוץ לדלתות ברזל ענקיות בגובה חמש מטר וחומה שנמשכה מהן באורך קילומטרים.
דמבלדור הסתכל עלי וראיתי דאגה בעיניו "את בסדר?" שאל ואני נענעתי בראשי לשלילה "אל תדאגי, את תתרגלי מהר מאוד" ובנימה אופטימית זו דלתות הברזל הענקיות נפתחו במינימליות האפשרית כדי ששנינו נוכל לעבור ואז נכנסנו אל המתחם ופי נפער בתדהמה. המקום היה נראה כמו תיכון של נסיכים ונסיכות עם בניין מרכזי ענק ועוד קטנים יותר (שעדיין היו ענקיים) מסביבו, מדשאות רחבות כיסו את האדמה ואלפי ילדים, קטנים וגדולים התרוצצו בלי הפסקה עם כנפיים מסוגננות שהיו פרוסות מאחורי גבם בחופשיות. כמובן שכולם נעצרו בבת אחת כשדמבלדור ואני נכנסנו כי איך לא.
"קייטי! בואי לפה בבקשה!" צעק דמבלדור, מתעלם מכל המבטים שננעצו בי. בחורה בגילי התקרבה אלינו, היה לה תספורת כרה בצבע ירוק טורקיז תואמת לצבע הכנפיים ועיניים אפורות בהירות. "תוכלי לעשות לסורל סיור במתחם?" קייטי סרקה אותי במבטה ואז אמרה "בסדר" ואז דמבלדור פשוט הלך והשאיר אותי לבד להתמודד עם קייטי והמבטים.
"היי, אני קייטי סנייפ, תתעלמי מהמבטים, זה קורה לכל החדשים אבל את תתרגלי" אמרה קייטי במהירות ולקח לי קצת זמן להגיב לה "אהה, תודה? אני סורל פוטר. סנייפ אמרת?" "כן, ואת פוטר?" הנהנתי בהיסוס "פוטר פוטר? הבת של ג'יימס ולילי פוטר?" הנהנתי שוב "אוי האירוניה בשם מרלין!" אמרה בדרמטיות וציחקקתי בשקט "אז נתחיל את הסיור פוטר?" שאלה "אין בעיה סנייפ!" אמרתי וצחקתי עוד יותר, קייט שילבה את ידה בשלי והתקדמה לעבר המבנה המרכזי.
"אז הנה כיתת כשפומטיקה, המזכירות, רגע, קיבלת כבר את המערכת שלך?" שאלה אותי "עוד לא-" לפני שסיימתי את המשפט קייטי משכה אותי למזכירות.
"מה קרה קייטי? עוד פעם ריתוק?" שאלה אותה המזכירה "לא היום איזבל-" "עוד לא היום" קטעה אותה איזבל וקייטי גלגלה את עיניה ואז המשיכה "-אפשר את המערכת שעות, הספרים ושיבוץ לחדרים של סורל פוטר?" נראה שאיזבל רק עכשיו שמה לב לקיומי "בטח! הכנתי לך את זה פה. רגע," היא הושיטה לי צרור דפים מעל ערמת ספרים ענקית והעבירה לידיי "חייבים את הספרים?" שאלתי בדאגה והיא הנהנה וחיוך קטן עלה על שפתייה. "טוב תודה איזבל" אמרה קייטי ויצאנו מהמזכירות.
עמדתי במסדרון חסרת אונים עם ערמת ספרים שיכלה ליפול לי כל רגע כשקייטי פתאום אמרה "אני צריכה לשירותים ביי" והלכה לפני שהספקתי לומר משהו נוסף ככה שנשארתי לבד בדיוק כשנשמע צלצול והמסדרון התמלא בשניות בעשרות תלמידים שמיהרו לשיעור הבא. התחלתי ללכת בתקווה שאמצא את דמבלדור בכל המהומה כשפתאום התנגשתי בגוף חזק ונפלתי ביחד עם כל הספרים שלי על הרצפה הקשה. מלמלתי כמה קללות בספרדית והבטתי למעלה וראיתי בחור עם עיניים ירוקות, שיער שחור וכנפיים שחורות גדולות "שימי לב לאן את הולכת" אמר ואני גלגלתי את עיניי "איזה ג'נטלמן" אמרתי בציניות וקשרתי את הג'קט עור שנפל לי על המותניים והתחלתי לאסוף את הדפים והספרים שנפלו "את חדשה פה" אמר כקובע עובדה "חד הבחנה" המשכתי בציניות ונעמדתי מחזיקה בקושי את הספרים. הבטתי מסביב וראיתי שאנחנו היחידים במסדרון ושכולם התפנו כשלפתע קייטי חזרה מהשירותים ונעצרה כשראתה אותנו "ג'קאבו ממצב?" שאלה בזמן שהתקרבה אלינו "בסדר ותפסיקי לקרוא לי ככה" אמר הבחור -כנראה ג'קאבו למרות שלא נראלי- "למה מה תעשה לי?" ענתה לו בקינטור "איך אתם מכירים?" שאלתי אותם ושניהם פנו אליי "לא רואים? את לא מבינה כמה החמאת לי עכשיו" אמרה קייטי וחיבקה אותי ואז נעמדה ליד ג'ק ושניהם הרימו גבה לעברי ואז ראיתי את זה. "אתם אחים?" השתנקתי בהפתעה "חדת הבחנה" קינטר אותי ג'קאבו וגלגלתי את עיניי "תתעלמי מג'ק, הוא סתם קרצייה" אז קוראים לו ג'ק, בסדר "קשה לפספס" זרקתי לעברה והיא גיחכה "טוב אם תסלחו לי גבירותי, יש לי שיעור" אמר וקד קידה מוגזמת "ביי ג'קאבו!" קראנו לעברו אני וקייטי בתיאום ואז פרצנו בצחוק והוא מצידו עשה לנו אצבע שלישית ונעלם בפנייה של המסדרון.
