האחות האבודה-שנה ח'

העבר 9

בתמונה יש לנו את מת'יו!

נ.מ סורל

"לא צחקת כשאמרת עיר" אמרתי לקייטי שעמדה במבט מרוצה ליידי "יאפ" ענתה והביטה בכיכר הענקית בגאווה.

עמדנו מתחת לשער עם שלט עליו של 'ברוכים הבאים לווינד-סיטי!' וממנו ראיתי כיכר ענקית שמתוכה פרצו זרמי מים חזקים שאיכשהו גם היו צבעוניים ועשו צורות בלתי אפשריות במים, מסביב לכיכר היה הרבה חנויות ובתי קפה אבל הדבר העיקרי שמילא את ראשי היה "ברצינות קוראים לעיר הזאת 'ווינד-סיטי'?" שאלתי את קייטי והיא משכה בכתפה "עשינו הצבעה וזה מה שנבחר, עכשיו בואי!" אמרה לי ואז רצה במורד הגבעה ישר לתוך הכיכר ונעמדה במקומה בפתאומיות ככה שהתנגשתי בה ונפלנו שתינו על האבנים "תראו תראו, מי זאת אם לא קייטלין סנייפ בכבודה ובעצמה מרוחה על המדרכה, במה זכינו בכבוד?" שמעתי לפתע קול עם מבטא ספרדי מעליי והתרוממתי מקייטי והסתכלתי על מקור הקול, ילד בן 11 בערך, מנומש עם שיער חום כהה, ועיניים חומות. "סתום לוק" אמרה קייטי ונאנקה כשקמה במהירות ונשענה עליי וכל השיער שלה עף על הפרצוף שלה והיא הסיטה אותו במהירות. הילד -כנראה לוק- גיחך "את כל כך מאיימת" אמר "סו, תכירי את לוקאס, הילדון היחיד שאפשר בקושי לסבול במקום הזה" הציגה קייטי את לוקאס ופרעה את שיערו והוא הזעיף את מבטו ואז פנה אלי "אז, סו?" שאל אותי "סורל טכנית, אבל אתה יכול לקרוא לי סו" אמרתי "אולה, סו, אז את חדשה פה?" שאל "יאפ, הגעתי היום" עניתי במבוכה מסויימת, "ו-" לוק בא לשאול עוד שאלה אבל קייטי קטעה אותו "ששש סתום רגע עוד מעט שבע" "מה קורה ב-" באתי לשאול אבל קייטי השתיקה אותי ואמרה "שימי לב" והפנתה את הראש שלי לעבר מקבץ חנויות ובתי קפה רנדומלים ברחוב ואז אמרה "עכ-שיו" ובן רגע כל האורות בכיכר נדלקו, כל שלטי החנויות, המנורות התלויות בבתי הקפה בחוץ, מנורות רחוב, כיסאות, אפילו הגרפיטי על הקירות, וכל אחד בצבע שונה, מה שיצר הרמוניה מהממת של צבעים שהעלתה לי חיוך על הפנים, הסתכלתי למטה וכל הלבנים בכיכר נצבעו גם הן בצבעי ניאון בוהקים "אני יודעת, זה מהמם" אמרה לי קייטי והבטתי בה, היא נראתה מאושרת, היא ולוק היו שניהם עם חיוך ענק על הפנים, הסוודר הכחול-אדום של לוק זהר וגם השיער שלו ושל קייטי, ולמרבה ההפתעה, גם שלי זהר בלבן וזהב.

"אנחנו לא באמת יודעים למה זה קורה, זה פשוט קורה, כל יום. בשעה שבע. כשהשמש שוקעת סופית" אמר לוק, לא מסיר את עיניו מהאורות.

"טוב בואו לבית קפה, אני גוועת מרעב" אמרה קייטי ומשכה אותי ואת לוק לבית קפה שזהר בצבע טורקיז "אבל הרגע אכלנו!" אמרתי בהפתעה "תכירי, קייטי זאת מילה נרדפת לאוכל" אמר לוק בציניות וגיחחתי "רק כשאני במחזור" התגוננה קייטי והתיישבה בשולחן ואני התיישבתי לידה ולוק מולנו "משמע-תמיד" התגרה לוק "פשוט תסתום" יללה קייטי "ב-" המשיך להתגרות בה "במהירות אחרת-" "מה תרצו להזמין?" מלצר הופיע לידינו פתאום ומנע מקייטי לגמור את האיום שלה. המלצר היה אותו אחד שישב לידינו בארוחת צהריים בקפיטריה, הוא היה עם עור כהה, שיער חום כהה מתולתל, משקפיים עם מסגרת דקה שמסגרו עיניים חומות, פירסינג באף, צלקת ארוכה על גשר אפו, ועגילים באוזניים.

"מת'! מה קורה?" שאלה אותו קייטי "סבבה" אמר והוא ולוק החליפו כיף סודי ארוך מאוד ובו זמנית הוא שאל אותי "סורל נכון? פוטר?" הנהנתי "רגע רגע, פוטר?" אמר לוק "בוקר טוב אחי" אמר -מת'?- ללוק "מה השם שלך?" שאלתי אותו "מת'יו וויליאמס" ענה ולחצנו ידיים "עכשיו ברצינות, מה אתם רוצים להזמין?" שאל אותנו "פטוצ'יני שמנת, בלי פטריות, וחלב חם עם מקופלת" אמרה קייטי במהירות ומת'יו רשם את ההזמנה שלה בפנקס "ומה לכם?" שאל אותי ואת לוק "קרפ גדול וקרטדו(סוג קפה)" אמר לוק ומת'יו רשם ואז הרים את מבטו אליי בשאלה "אני לא רעבה" אמרתי "שתיה?" שאל "מה אתה ממליץ?" שאלתי אותו "את אוהבת קפה?" שאל אותי "לא יודעת, מעולם לא ניסיתי" אמרתי "אני אארגן לך משהו" אמר לי ואז ערך לנו את השולחן והלך למסור את ההזמנות שלנו.