נ.מ סורל
ג'ק התעורר. זינקתי לאוויר ברגע שהמחשבה עלתה בי, הבעיה היא שהיה עלי עדיין את המעיל אז כמעט מתתי.
אחרי שהורדתי את המעיל גל הקור היכה בי שוב ושכבת קרח דקה התחילה להיווצר על הכנפיים שלי אז מהר עפתי כמה סנטימטרים מעל האדמה כדי לחמם את הכנפיים ולוודא שהם לא ישברו, הכנפיים שלנו מאוד רגישות לחום וקור אז צריך להיות מאוד זהירים איתן, מה שמקשה לעוף במצבים מסוימים. כמו עכשיו.
אחרי שהכנפיים הצליחו -בקושי- להסתגל למזג אוויר התחלתי לעוף קצת יותר גבוה והצלחתי לעוף להוגוורטס אבל הייתי צריכה לוודא שלא רואים אותי מוגלגים, ואחרי כמה זמן הצלחתי לעלות עוד למעלה בלי שהכנפיים ישברו.
כשהגעתי להוגוורטס עליתי לכיוון החלון של המרפאה ופרצתי אותו ועפתי פנימה לפני שאני אמות מקור, נשכבתי על הרצפה וראיתי את מדאם פומפרי עומדת ומסתכלת עלי כאילו אני שד ואז יצאה בשקט מהמרפאה, אבל לא היה לי אכפת, כל מה שרציתי היה לראות את ג'ק אז נעמדתי ורצתי אל המיטה שלו והסטתי את הוילון שהיה סביב מיטתו ושם הוא היה. ג'ק שכב על הצד ומצבו נראה טוב יותר אבל ראו שהוא מותש "ג'ק?" "סורל?" שאל בקול צרוד ודמעות החלו לטשטש את ראייתי "הי, הי, מה קרה?" שאל "סתם,"אמרתי ומשכתי באפי "התגעגעתי אליך" "גם אני אליך" אמר וחייך ואז פלט עוד זעקה "זהירות! אתה עדיין פצוע" הזהרתי אותו ועזרתי לו להתיישב.
"אז... למה אתה פה?" שאלתי "חיפשתי אותך" ענה "חיפשתי אותך כבר שנים אבר רק השנה גיליתי שהגעת להוגוורטס. אני רק זוכר שראיתי אותך צועקת ונופלת וגל אנרגיה עבר במתחם ההגנה וכולם נפלו סביבי מתים אבל איכשהו נשארתי בחיים ואז הרגשתי צריבה ברגל שם פגע גל האנרגיה ראשון והסתכלתי וראיתי צלקת בצורת כוכב, ואז ראיתי אותם באים לקחת אותך אבל התעלפתי לפני שהצלחתי לעשות משהו, ואז מצאתי את עצמי בבית שלי וכששאלתי את אמא שלי היא אמרה שפשוט הופעתי במיטה שלי אז השתגרתי לבית שלך וראיתי את ההריסות ו..." קולו דעך "הי זה בסדר" ניחמתי אותו "אז, היית פה כל הזמן הזה?" שאל בתמימות ולא היה מוכן למה שאמרתי "הייתי באזקבאן" לחשתי את המילה האחרונה, מפחדת מתגובתו "מה?" צעק והאורות החלו להבהב "ג'ק? ג'ק! תקשיב לי אני בסדר!" אמרתי לו אבל לא הצלחתי להרגיע אותו אז עשיתי את הדבר היחיד שעלה בדעתי ונישקתי אותו על שפתיו ולאט לאט הוא נרגע והחזיר לי נשיקה "אני אוהבת אותך" לחשתי לו והוא החזיר לי "גם אני אוהב אותך", חייכתי אליו. "אז איך שרדת, את יודעת, שם" אמר בחשש "סיריוס עזר לי להישאר שפויה ואחר כך הציל אותי" אמרתי בחיוך "סיריוס? הסנדק שלך?" שאל ג'ק "כן" עניתי בחיוך ""אני חב לו את חיי" אמר ג'ק "כן לגבי זה, הוא מת" אמרתי לו "מה? איך?" שאל ג'ק "לא יודעת, לא שאלתי את הארי" עניתי "מי זה הארי?" שאל ג'ק בחשדנות "תרגע,"הסברתי לו "אנחנו מתאהבים רק פעם אחת זוכר? הארי זה האח הקטן שלי" "אה"אמר ואז כשקלט מה אמרתי צעק "אח שלך פה?" "כן" צחקתי "רוצה לפגוש אותו?" "בטח למה לא?" אמר ג'ק
"אחזור עוד מעט" אמרתי והלכתי לקרוא להארי.
פרק קצר אבל ג'ק חזר! והוא חמוד וחתיךך
YOU ARE READING
האחות האבודה-שנה ח'
Fanfiction-פאנפיק להארי פוטר- התא מחניק דממה מעיקה שוררת בכל האזור, חושך ואפלה הם השולטים פה, ריח של מוות בכל מקום, ובכל זאת, אני חיה. אני חיה כאן 13 שנים. וממשיכה לחיות. "הכל יהיה בסדר" אני אומרת לקיר אבל שום תגובה לא נשמעת מהתא השני, אני מסתובבת בבהלה לקיר...
