נ.מ סורל
נשמתי נעתקה מפי בזמן הנפילה, עצמתי את עיניי ועטפתי את עצמי בכנפיים שלי, מוכנה להתרסקות כששתי זרועות שריריות תפסו אותי. הצצתי מבעד לכנפיים שלי וראיתי שיער ג'ינג'י ופניו של מייק נגלו לפני "את בסדר?" שאל בפאניקה "כ-כן" עניתי בגמגום "אל תחרטטי אותי" אמר בפרצוף מודאג וחייכתי חיוך קטן ונשימה ארוכה יצאה מפיו ואז הוא פנה לאלכס וידעתי שהוא עומד להתפוצץ "מה נראה לך חתיכת מטומטם? היא יכלה להיפצע או למות! מניאק" צעק ואני התכווצתי בין ידיו "נראה לך שהייתי נותן לה? אני הייתי תופס אותה אם לא אתה!" צעק עליו בחזרה "בטח. כמו הפעם הקודמת?" צעק וידיו החלו לחפור בכנפיים שלי "מייק" לחשתי והוא הסתכל עלי ומיד הרפה את אחיזתו וראיתי דמעה קטנה יורדת מעינו הירוקה "א-אתה בסדר?" שאלתי בלחץ "כןכן" אמר בטון לא אמין, נעץ באחיו עוד מבט מצמית אחד ואז הסתובב והלך כשאני עדיין בין שתי ידיו. "אתה יודע שאני יכולה ללכת" אמרתי לו "אין סיכוי" אמר "אז רק שקמח" אמרתי ועשיתי לו פרצוף כלבלב "בסדר" נאנח והעביר אותי לגבו בתנועה אחת חלקה.
"יווו בוא נקנה חטיפים!" אמרתי לו כשעברנו ליד קיוסק "בסדר" ציחקק ושאל "מה החטיפים האהובים עליך?" "אין, מעולם לא טעמתי" הוא הסתכל עליי בשוק ואז נכנס לחנות כאחוז סערה, לקח אחד מכל סוג חטיף והניח על הדלפק, הוציא ארנק מכיסו ושילם למוכרת במטבעות קוסמים, אחר כך הכניס את הכל לארבע שקיות ויצא מהחנות והניח אותי על הרצפה.
"עכשיו מותר לי ללכת?" שאלתי בציניות "לא" ענה ופתאום מצאתי את עצמי על הכתפיים שלו ואוחזת בשיערו בזמן שאני מתגלגלת מצחוק. הוא חייך והרים את השקיות ואז הלך חדור מטרה לאינשהו "לאן הולכים?" שאלתי אותו "לחדר שלך" אמר ותוך דקה מצאנו את עצמנו במתחם פנמיות "מה החדר שלך?" שאל "A7 נראלי" עניתי בספק "אה! אז את עם קייטי בחדר, ויש לך נוף לים, זה החדר הכי שווה" אמר והתחיל לעלות במדרגות המגדל הכסוף "בגלל קייטי או הים?" שאלתי אותו והוא הסמיק. חייכתי לעצמי. "הגענו" אמר והוריד אותי מהכתפיים שלו, פתחתי את הדלת ונשמתי נעתקה.
היו בחדר שתי מיטות זוגיות ענקיות כמו בסרטים ושטיח צמרירי וחלון זכוכית ענק שכמו שמייק אמר השקיף לים עוצר נשימה. הדבר הראשון שעשיתי הוא לקפוץ על המיטה הענקית שפשוט שקעתי בה ושמעתי את צחוקו של מייק ואז הוא רץ אל המיטה וקפץ לידי, התישבתי לידו והוא הביא את שקיות החטיפים ושם אותם לידנו.
אחרי חצי שעה שאנחנו טורפים חטיפים שאלתי את מייק "תגיד, למה לכולם הצבע שיער תואם לכנפיים שלהם?" הוא הפסיק לאכול את צפרדע השוקולד שלו והסתכל עליי "זה מנהג שעושים כשבאים ללמוד פה, צובעים את השיער ואז בסוף שנה מורידים את הצבע עד שנה הבאה" אמר ואז פתאום פניו אורו "את חושבת על מה שאני חושב?" הנהנתי לעברו והוא קפץ לרצפה ורץ לשולחן שליד מיטתה של קייטי ופתח את המגירה מתחתיו ונגלו לפני אלפי בקבוקי צבע לשיער בכל הצבעים. מייק הוציא מהמגירה שני בקבוקי צבע, אחד לבן והשני זהב. הוא הסתובב אלי בחיוך ורצנו שנינו בחיוך למקלחת "אתה יודע לצבוע שיער כן?" שאלתי בחשש "מותק, חצי מהאנשים פה זה אני צבעתי" אמר בקול מתנשא והרטיב את שיערי בעזרת טוש המקלחת ואז ייבש אותו עם פן ופרס עליי סינר.
הוא שם כפפות, עליהן שפך צבע לבן והחל לעשות את הקרקפת שלי בתנועות סיבוביות. אחרי שהצבע הלבן התייבש הוא לקח מברשת צבע ומרח עליה צבע זהב והחל לצבוע פסים בשיערי ולבסוף גזר לי גם פוני חמוד (לא בובה) ועשה גם בו גוונים, סירק את שיערי ואז שאל "מה את חושבת?" וסובב את הכיסא ככה שהייתי מול המראה, ונשמתי נעתקה. יצא לו מהמם! החלק העליון של השיער היה לבן עם גוונים זהובים והחלק האחורי (בין העורף לשכבת השיער החיצונית) היה כולו זהב ככה שאם אני עושה קוקו רואים אותו. צרחתי בשמחה וקפצתי עליו בחיבוק "תודהתודהתודה יצא מושלם!" אמרתי לו והוא צחק והחזיר לי חיבוק ואז עלה מבט שטני על פניו והוא החל לדגדג אותי במותניים, צרחה נפלטה מפי ורצתי אל המיטה שלי אבל הוא רדף אחרי והמשיך לדגדג אותי כשלפתע נשמעה צעקת "וואטטטט?" שיצאה מפי קייטי שעמדה בפתח החדר.
חד משמעית החלק האהוב עליי עד כה💙
YOU ARE READING
האחות האבודה-שנה ח'
Fanfic-פאנפיק להארי פוטר- התא מחניק דממה מעיקה שוררת בכל האזור, חושך ואפלה הם השולטים פה, ריח של מוות בכל מקום, ובכל זאת, אני חיה. אני חיה כאן 13 שנים. וממשיכה לחיות. "הכל יהיה בסדר" אני אומרת לקיר אבל שום תגובה לא נשמעת מהתא השני, אני מסתובבת בבהלה לקיר...
