אוקיי אז התחלתי לכתוב גם קטעים קצרים כאלה על העבר של סורל ולפניכם החלק הראשון-
נ.מ לילי אוונס-פוטר
חיכינו לסורל שתגמור להתלבש, אני ג'יימס ודמבלדור ישבנו על הספה בסלון, רק לפני כמה דקות הפכה הילדה בת השנתיים שלנו למתבגרת בת שש עשרה, והכל בגלל וולדמורט המזורגג הזה - "אז, מתי נוכל לראות אותה?" קטע ג'יימס את המחשבות שלי וחזרתי למציאות, "בחגים, אירועים מיוחדי-" דבריו של דמבלדור נקטעו באחת כאשר נשמעה צרחה מהקומה למעלה.
נ.מ סורל
צרחתי כשראיתי את עצמי במראה, השיער שלי ארך והגיע עד הישבן, גבהתי ועכשיו הייתי מטר שישים בערך, הסתובבתי קצת וכמעט התעלפתי לראות שתי כנפיים לבנות זהובות ענקיות שיצאו מהגב שלי בין השכמות , הדבר היחיד שנשאר הוא השיער הג'ינג'י והעיניים בצבע דבש שקיבלתי מההורים שלי.
דפיקות מהירות קטעו את הפאניקה שלי ופתחתי קצת את הדלת וראיתי את הפרצוף של אבא שלי מבוהל "את בסדר?" שאל ואני נענעתי בראשי לשלילה "איפה אמא?" מלמלתי ואמא שלי התקרבה אל הדלת "אפשר להיכנס?" שאלה ופתחתי את הדלת כדי שתוכל להיכנס והיא נכנסה בזהירות ונעלה את הדלת אחריה.
הסתכלתי עליה בפחד כשקלטתי את השינוי הענק שקרה ויקרה ברגע שפתחתי את הדלת של הבית שלנו, ילדה בת שנתיים עם כנפיים קטנות על הגב. חיי השתנו מקצה לקצה, ועכשיו אני מביטה בעיניים הירוקות של אימי ואז טומנת את ראשי בכתפה וכורכת את ידיי סביבה כאשר אני מרגישה את הדמעות שיוצאות בלי מעצורים. היא כורכת את ידיה סביב מותניי ולוחשת לי שהכל יהיה בסדר, שאני אוכל לפגוש אותם מתי שארצה, שאנחנו לא נפרדים לתמיד. לאט לאט שרירי נרפו, התרחקתי ממנה בזהירות והיא חייכה אליי חיוך מרגיע ואז אמרה "כדאי לך להחליף בגדים" ציחקקה כשהביטה בפיג'מת דובוני אכפת-לי הוורודה שהתעקשתי שיקנו לי גיחכתי בציניות והיא נתנה לי נשיקה על המצח ואז יצאה מהשירותים.
ירדתי לסלון לבושה בגופייה לבנה, ג'ינס כחול ארוך וג'קט עור שחור שכיסה את הכנפיים. ראיתי את ההורים שלי ודמבלדור משתתקים כשרואים אותי וההורים שלי קמו בבת אחת ואז אבא שלי אמר "הילדה הקטנה שלי גדלה!" ומחה דמעה דמיונית בזמן שאמא שלי ואני גלגלנו את עייננו בתיאום ואז באה לחבק אותי ונשקה לי על הלחי וזזה הצידה וראיתי את אבא שלי פותח ידיים לחיבוק ומיד רצתי וקפצתי עליו בחיבוק והוא צחק, חיבק אותי ולחש לי "אני אוהב אותך" "גם אני אותך" לחשתי לו בחזרה ואז הוא הוריד אותי, ניגשתי לעריסה בסלון שבה ישן הארי ונתתי לו נשיקה במצח והרגשתי דמעה זולגת על הלחי שלי שנמחתה במהירות בעזרת ידי, נשמתי עמוק והסתובבתי אל דמבלדור ואחזתי בידו בידי האחת ובשניה את המזוודה שלי. שניה לפני שנעלמנו ראיתי את אבי מחבק את אימי שמנסה להיות חזקה בשבילי אבל דמעה אחת שוברת את השריון שהקימה. רציתי לרוץ אליה אבל נעלמתי ברעש בום חזק, מתעתקת אל מקום לא ידוע.
מקווה שאהבתם/ן אם כן, יהיה המשך💙
YOU ARE READING
האחות האבודה-שנה ח'
Fiksi Penggemar-פאנפיק להארי פוטר- התא מחניק דממה מעיקה שוררת בכל האזור, חושך ואפלה הם השולטים פה, ריח של מוות בכל מקום, ובכל זאת, אני חיה. אני חיה כאן 13 שנים. וממשיכה לחיות. "הכל יהיה בסדר" אני אומרת לקיר אבל שום תגובה לא נשמעת מהתא השני, אני מסתובבת בבהלה לקיר...
