-פאנפיק להארי פוטר-
התא מחניק
דממה מעיקה שוררת בכל האזור,
חושך ואפלה הם השולטים פה,
ריח של מוות בכל מקום,
ובכל זאת, אני חיה. אני חיה כאן 13 שנים. וממשיכה לחיות.
"הכל יהיה בסדר" אני אומרת לקיר אבל שום תגובה לא נשמעת מהתא השני, אני מסתובבת בבהלה לקיר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
בתמונה מייק החמודי
נ.מ ג'ק
וואי מרלין! לא ידעתי שמישהו יכול להיות כל כך מעצבן! הילדה החדשה הזאת מעצבנת כמעט כמו אחותי. ואחותי מאוד מעצבנת. בכל מקרה, אחרי שנפרדתי מהקרציות הלכתי לכיתת שיקויים נשמתי עמוק, מכין את עצמי לצעקות פרופסור ווילסון ונכנסתי לכיתה.
"מה הסיבה שהרשת לעצמך לאחר אדון סנייפ?" התנפלה עליי הפרופסור "סליחה, פשוט משהו צץ פתאום בדרך" עניתי "משהו חשוב מספיק כדי לאחר לשיעור שלי?" "כן" אמרתי והלכתי לשולחן שלי ושל החבר הכי טוב שלי, מייקל, "משהו צץ לך? יותר כמו-מישהי צצה לך" גיחך "איך אתה יודע מייק?" שאלתי אותו "מישהי חדשה לגמרי" התעלם משאלתי "תענה חתיכת-" "אדון ג'ונסון וסנייפ!" צעקה הפרופסור ומייק לחש לי "היא אמרה אותי ראשון" וגיחכתי "יש לכם משהו לחלוק עם הכיתה?" באתי לענות משהו שיוריד אותה ממנו אבל כמובן שמייק החליט לקנטר אותה והקדים אותי "לא פרופ, תודה על ההתחשבות" התאפקתי לא לתקוע לו בוקס כי ווילסון הזאת תרתק אותנו "אתם מרותקים שניכם!" צעקה, ידעתי. נעצתי בו מבט כועס והוא משך בכתפיו והתיישב בחזרה ואני לידו "אתה יודע שאבא שלי יהרוג אותי אם אני אכנס עוד פעם לריתוק. בשיעור שיקויים." לחשתי אליו, ממשיך להסתכל לכיוון ווילסון שרשמה משהו לא ברור על הלוח "סורי אחי, לא יכולתי להתאפק" ענה ובגיחוך והמשיך לשרבט במחברת שלו.
אחרי איזה עשר דקות שהרגישו כמו נצח ורציתי לתקוע את הראש שלי בשולחן מייק העביר לי דף שעליו מצויר אותי ואת הילדה החדשה מתנשקים. הסטתי את מבטי אליו והרמתי גבה. הוא מצידו רשם לי משהו בפתק ואז העביר אליי, היה כתוב בו 'אהבת חייך' ומלא לבבות קטנים מפוזרים מסביב. לקחתי את הפתק והפכתי אותו ורשמתי עליו 'אני לא מאוהב בה' והעברתי לו 'מה שתגיד' היה כתוב בפתק הבא ואז הוא חזר לצייר. וכמובן שאחרי עוד עשר דקות מייק העביר לי עוד דף, הפעם מקופל שהיה רשום עליו 'מה דעתך על זה?' פתחתי את בפתק בשעמום וברגע שראיתי מה היה מצוייר שם אני בטוח שיצא לי עשן מהאוזניים. שרבטתי מהר בפתק 'חסר לך אתה נוגע בה!' והסתכלתי שוב על התמונה שצוייר בה אותו מנשק את קייטלין (קייטי) הוא צחקק בשקט וכתב בחזרה 'סתם צחקתי' 'כדאי מאוד' רשמתי לו והצבעתי בשתי אצבעותי על העיניים שלי ואז על שלו והוא לא עמד בזה ופרץ בצחוק מתגלגל. למזלו, הצלצול נשמע ברקע ומנע מהמורה גם לתת למייק עבודות שרות בנוסף לריתוק.
לקחנו שנינו את הספרים שלנו והתקדמנו לכיוון המורה שתיתן לנו פתקי ריתוק.
