האחות האבודה-שנה ח'

ליל כל הקדושים

נ.מ הארי

עברו כמה ימים מאז שברחתי לג'ק באמצע השיחה, פשוט עדיין לא ידעתי איך לעכל את זה שהוא הבן של סנייפ, זה פשוט היה מוזר מידי. אני יודע שאני אצטרך מתישהו להסביר לו למה ברחתי אבל אני עדיין צריך לעקל.

בכל אופן, הרמיוני רון וג'יני היו המומים כמוני לגלות שלסנייפ יש בן, והוא במקרה החבר של אחותי שהיא הבת של אבא שלי שסנייפ שונא אותו. בקיצור, אירוניה.

בדרך לשיעור המכ"ה החלטתי שאני צריך לדבר עם סורל לגבי ג'ק.

"שלום תלמידים" אמרה סורל כשנכנסנו לכיתה "בבקשה להתיישב במקומות ונתחיל. מישהו הצליח לעשות קסם בלי שרביט?" שאלה והרמיוני את ידה "יפה מאוד מיס גריינג'ר, תוכלי להדגים לנו?" ביקשה סורל "כן פרופסור דיימונד" אמרה הרמיוני והניחה את שרביטה על השולחן "וינגרדיום לביאוסה!" אמרה הרמיוני והצביעה על השרביט בידה וזה ריחף מעל השולחן כמה סנטימטרים ואז צנח בחזרה בקול קרקוש על השולחן. "יפה מאוד מיס גריינג'ר, 20 נקודות לגריפינדור" אמרה סורל והרמיוני נראתה מרוצה. "עוד מישהו?" שאלה סורל ודממה שררה בכיתה "או-קיי, בשיעור הזה אתם תנסו להתחבר אל הקסם בדם שלכם ולהוציא אותו לידי ביטוי. אתם חושבים שבלי השרביט אתם סתם מוגלגים חריגים," מאלפוי החמיץ את פניו לידי למחשבה שהוא מוגל "אז, אנחנו הולכים לשנות את זה! להניח שרביטים על השולחן" עשינו כמו שאמרה "ועכשיו, תנסו לעשות קסם!" הכריזה והכיתה נמלאה קריאות קסמים.

הרמיוני הצליחה להרחיף את השרביט שלה במשך דקה שלמה, רון הפך את השרביט שלו לעכביש והתעלף על המקום, נוויל פוצץ את השולחן שלו לרסיסים, פנסי הצליחה להצמיח פרח וסורל התהלכה בשקט בכיתה ועזרה לתלמידים.

מיקדתי את הריכוז שלי בשרביט ואמרתי "לומוס!" וכדור אור הבהב בידי לשניה ונעלם.

אחרי חצי שעה של נסיונות הצלחתי לגרום לכדור אור להופיע בידי ל30 שניות. מאלפוי הצליח להפוך את השרביט שלו לנחש (הלם) וידעתי שהוא לא יפסיק להתרברב מאוחר יותר. "טוב תלמידים," אמרה סורל "בגלל שליל כל הקדושים אני לא אתן שיעורי בית. משוחררים. מר פוטר, בבקשה תחכה כאן כמה דקות" היא חיכתה עד שכולם יצאו ואז ניגשה אלי "איך אתה?" שאלה אותי "בסדר ואת?" החזרתי לה את השאלה "סביר, פעם ראשונה שאני יכולה באמת להתאבל, כשהייתי באזקאבן לא ידעתי מה התאריך, בכל מקרה, אם אתה צריך משהו אני פה בסדר?" הנהנתי ולחשתי לה "תודה" ויצאתי מהכיתה.

התנגשתי במאלפוי במסדרון וכבר ידעתי שזה לא יגמר טוב.

"אתה יודע פוטר? הבאתי ממתקים להיום בערב, חוגגים את מות הוריך" התגרה מאלפוי "תסתום מאלפוי" אמרתי וניסיתי להתקדם לשיעור הבא אבל מאלפוי חסם אותי "הולך לבכות לחברה שלך?" אמר בארסיות "לפחות לי יש חברה" החזרתי לו ומעגל תלמידים התאסף סביבנו "עדיף להיות בלי חברה מאשר להיות עם וויזלית" עקץ בחזרה "או-קיי, זה מספיק" אמרה סורל כשיצאה מהכיתה בעקבות הרעש "20 נקודות יורדות לסליתרין, מר מאלפוי גש למשרדי בסיום הלימודים, מר פוטר, גם אתה". "למה היא כל כך נחמדה לפוטר כשכולם שונאים אותו?" שאל בקול מאלפוי ואני התפוצצתי "א- אני טוב במקצוע שלה ב-מקגונגל אוהבת אותי ג- דמבלדור אהב אותי," סורל עשתה תנועת הקאה למחשבה על דמבלדור "וד- מאלפוי! היא אחותי!" דממה שררה במסדרון וכל התלמידים שהיו סביבנו היו מופתעים. סורל הטיחה את ידה במצחה "מאלפוי, בוא אליי בסוף השיעור," אמרה לו בחדות ואז פנתה אליי ואמרה בקול מתקתק "בוא מר פוטר, נראה לי שאנחנו צריכים לדבר" והיא גררה אותי למשרדה.

כשנכנסנו למשרד סורל סגרה מאחורינו את הדלת ואז הסתובבה אלי באיטיות ושאלה את השאלה הכי לא צפויה "אתה בטוח שאתה בסדר?" "מה?" שאלתי מבולבל, "הרגע התפרצת על תלמיד כשביום רגיל היית מתעלם ממנו והיום כשאבא ואמא מתו התפרצת עליו ופלטת כמה דברים חשובים. אז לא נראה לי שאתה במיטבך" אמרה סורל "כן טוב, יכול להיות שאני קצת מתוח" אמרתי בהתגוננות "אתה רשמית מטומטם" אמרה סורל בטון מיואש "סליחה?" אמרתי "סולחת, תקשיב, יש לי משהו להראות לך. לך ליד היער האסור אחרי המסיבה, י תביא בגדים חמים" אמרה "אבל-" באתי לומר אבל דפיקות קטעו אותי "כן מר מאלפוי" אמרה סורל ומאלפוי נכנס "צא בבקשה הארי"אמרה וקמתי ממקומי "אווו, זה החבר שלך?" שאל מאלפוי והצביע על תמונה של ג'ק, הוא רוצה למות בכוח? "הוא יהיה הסיבה למותך אם לא תסתום" השיבה סורל בלי להניד עפעף. מאלפוי השתתק והתיישב בזמן שיצאתי מהמשרד וסגרתי מאחורי את הדלת.

פרק ליל כל הקדושים לכבוד פורים! תהנו בחג💙