נ.מ כללי
"סקטומסמפרה!" צעק הארי וכיוון את שרביטו אל סורל שנפלה המומה אל הקרקע והחלה לדמם "סורל?" שאל הארי בהלם "כן אידיוט" סיננה סורל מבעד לכאב "קח את התליון מהשרשרת" הורתה לו והוא לקח אותו בהיסוס שהוא יהפוך לשרביט אבל שום דבר לא קרה "עכשיו תניח אותו ביד שלי" אמרה והושיטה את ידה במאמץ מסוים. הארי הניח את התליון בידה ורק אז הוא התארך לשרביט המוכר, היא נופפה בו והארי היה בטוח שהוא הולך להתפוצץ במקום אבל שום דבר לא קרה "דאמט נו כבר!" אמרה סורל בעצבנות ונופפה בשנית כשפתאום הופיע בידה השניה בקבוקון זכוכית קטן עם נוזל זהוב שהזכיר במרקם שלו את הנוזל שבהגיגית. היא שמטה את השרביט על הדשא והוא הפך בחזרה לתליון, סורל פתחה את הבקבוקון ביד רועדת ומסתבר שהפקק של הבקבוק היה גם מבחנה שממנה סורל טפטפה שתי טיפות אל פיה.
השינוי היה מיידי. הפצעים בגופה נסגרו ונעלמו והיא הצליחה להעמד כשנשענה על העץ שהיה לצידה ואז התכופפה מזהירות והחזירה את התליון לשרשרת שלה.
"אני ממש מצטער את בסדר?" הארי החל להתנצל "אוי נו באמת מה אני שואל? ברור שאת לא בסדר!" "הארי" אמרה סורל "הייתי צריך להסתכל מי זה לפני שתקפתי" המשיך "הארי!" ניסתה סורל למשוך את צומת ליבו "אני כל כך כל כך-" "הארי!" צעקה סורל ונתנה לו כאפה בלחי "אני בסדר!" צעקה עליו "או" זה הדבר היחיד שהארי אמר "עכשיו, בוא אחרי" אמרה לו ונכנסה ליער האסור.
הם הגיעו לחלק כל כך עמוק ביער שהארי מעולם לא היה בו. סורל הורידה את המעיל ונשארה בסטראפלס ומכנסיים כך שהכנפיים שלה היו משוחררות "?do you trust me" שאלה ועופפה כמה סנטימטרים מעל הקרקע והושיטה לו את ידה "ברור" אמר "נו באמת!" אמרה והוא נבהל מעט "מעולם לא ראית אלאדין?" שאלה אותו "לא?" ספק אמר ספק שאל "טוב, אנחנו נטפל בזה. עכשיו, תטפס על הגב שלי" אמרה לו, הוא כרך את ידיו סביב צווארה "מוכן?" שאלה אותו "כן" אמר בביטחון והיא זינקה לאוויר.
הוא לא היה מוכן.
"אההההה" צרח "זה לא כזה נורא" אמרה לו "מה את אומרת" אמר בפחד והידק את אחיזתו "עדיף מטאטא" מלמל "אני שונאת מטאטאים" הגיבה לו "מה? למה?" שאל "נפלתי בפעם הראשונה" אמרה והוא גיחך "ואז מה קרה?" שאל בהתעניינות "שני חברים שלי רבו ואז צבעתי את השיער" אמרה והארי לא היה בטוח אם היא צוחקת "לאיזה צבע" שאל "לבן וזהב" "בחירה מעניינת" אמר "יש לך תמונות?" "לא, אבל יש לי את הדבר האמיתי" אמרה ולפתע שערה נצבע בלבן והיו בו פסים בצבע זהב ונוסף לה פוני חמוד, הארי צחק "אהבת?" שאלה אותו בחיוך "בהחלט" ענה.
הנוף מתחתם החל להשתנות אט אט, ואז הארי הבין לאן היא לוקחת אותו, והוא התחיל לרעוד "אל תקחי אותי לשם, בבקשה" מלמל "כבר היית שם?" שאלה בהפתעה "פעם אחת" אמר בשקט "אל תדאג, יש לי משהו להראות לך" אמרה והחלה לנחות על האדמה הרטובה.
YOU ARE READING
האחות האבודה-שנה ח'
Fiksi Penggemar-פאנפיק להארי פוטר- התא מחניק דממה מעיקה שוררת בכל האזור, חושך ואפלה הם השולטים פה, ריח של מוות בכל מקום, ובכל זאת, אני חיה. אני חיה כאן 13 שנים. וממשיכה לחיות. "הכל יהיה בסדר" אני אומרת לקיר אבל שום תגובה לא נשמעת מהתא השני, אני מסתובבת בבהלה לקיר...
