נקמה מתוקה💋

פרק 18

״בוקר טוב״ אמרתי, מתיישבת ליד אנה בשולחן לארוחת הבוקר. לקחתי לי מקושקשת, כמה גבינות, ומיץ תפוזים. ״בוקר טוב״ אמר אליס. ״איפה מתיאו?״ שאלתי כששמתי לב שמתיאו לא נמצא בשולחן האוכל איתנו. ״הוא עסוק״ ענה אליס בפשטות. הנהנתי ולקחתי ביס מהאוכל שלי.
הארוחה עברה די בשקט, ומשום מה הרגשתי שאליס מסתיר ממני משהו. הייתה לי תחושה מאוד חזקה לגבי זה. הסתכלתי עליו בחשדנות, בלי להגיד כלום. ״מה״ שאל אליס בלי להביט בי, לוקח ביס מהאוכל שלו. ״כלום..״ עניתי והסטתי את מבטי. ״נחזור מחר, סיימנו פה״ אמר אליס והתעלם מהמבטים ששלחתי לעברו. הנהנתי בקצרה. ״ניקח את איזבל איתנו?״ שאלתי בסקרנות. ״כן״ ענה אליס בקצרה. ״מי זאת איזבל?״ שאלה אנה בסקרנות. ״אממ..״ עצרתי. הסתכלתי לכיוון אליס, מבקשת עזרה. ״זאת חברה שלנו״ אמר אליס לעבר אנה. הנהנתי בהסכמה. ״כן, חברה״ אמרתי בחיוך קטן. ״אפשר לפגוש אותה גם?״ שאלה אנה בהתלהבות. הסתכלתי לעבר אליס. ״לא קטנה. היא לא תיהיה פה הרבה זמן״ ענה אליס והציל אותי שנית.
אחרי שסיימנו לאכול, לקחתי מקושקשת, לחם, כמה גבינות, ירקות ומים בשביל לתת לאיזבל. ״מה את עושה״ שאל אליס בזמן שפינה את הצלחות. ״נותנת אוכל לאיזבל״ עניתי. ״אני לא חושב שזה רעיון טוב עכשיו״ אמר אליס באזהרה. ״למה לא? היא בטח מורעבת בשלב הזה״ אמרתי. ״אל תלכי עכשיו ג'וליה״ ״למה לא״ שאלתי בבילבול. האם מסתיר משהו ממני? ״פשוט עדיף שלא״ אמר בקוצר רוח. התעלמתי מבקשתו והלכתי לכיוון המרתף. אליס הלך אחריי במהירות ועצר אותי. ״ג'וליה, תפסיקי״ אמר אליס. ״אתה מסתיר ממני משהו?״ שאלתי אותו בחשדנות. ״לא״ ענה ברוגע. ״אז מעולה, אכנס ואתן לה את האוכל״ אמרתי בחיוך. לפני שהספיק להגיב, נכנסתי למרתף וירדתי במדרגות. ״ג'וליה! חכי״ קרא אליס לעברי. ירדתי במדרגות ושמעתי צרחות איומות שהחרישו את אוזניי והבהילו אותי. ירדתי במהירות, נחרדת לגלות את מתיאו ואיזבל. מתיאו כיוון מצלמה לכיוון איזבל, שהייתה מלאה בסימנים כחולים וסגולים. צדקתי... אליס באמת הסתיר ממני משהו. היה לה חתכי דם ברגליים, ובבטן. בנוסף היה לה פצע עמוק בשפה ועין כחולה. כל גופה היה מלא דם. אבוי לי. מה מתיאו עשה לה? התקדמתי במהירות לעברם. ״מה אתה עושה?״ שאלתי בבילבול לעבר מתיאו. הוא הסתובב לכיווני. ״מה זאת אומרת מה אני עושה?״ שאל מתיאו בגיחוך. ״אתה עשית את כל הסימנים האלה?״ שאלתי בהפתעה. הסתכלתי לעבר איזבל. שבנוסף לכל הזוועה שעל גופה, היא הייתה ערומה לגמרי. היא רעדה בלי שליטה ודמעות ירדו מעיניה. ״הייתי צריך לשלוח סרטון למשפחה שלה״ אמר מתיאו בקלילות. ״מתיאו תסתכל עליה! היא נראת איום ונורא״ אמרתי בגועל. ״היא האויבת שלנו ג'וליה. אל תהיי מגוכחת ותרגישי רע בגלל שהיא בת״ אמר בזלזול לעברי. ״תשמור על הדיבור שלך מתיאו״ הזהיר אליס שעמד מאחוריי, מתקדם לעבר מתיאו. הסתכלתי לעבר מתיאו, מופתעת מהדרך שבה הוא מדבר. הוא היה מתיאו אחר. יותר מפלצתי ויותר אפל. הוא לא המתיאו שאני מכירה. הנדתי את ראשי לשלילה. ״זה עדיין לא בסדר״ אמרתי לעברו בכעס. ״תתמודדי ג'וליה. זאת לא פעם ראשונה שעשינו דבר כזה, ובהחלט לא תיהיה הפעם האחרונה״ אמר בקרות וניקה את ידיו מהדם. ״אני רואה שהבאת לה אוכל. אתן לך קצת זמן להאכיל אותה״ אמר בפשטות ועלה במדרגות ליציאה מהמרתף. הסתכלתי לעבר איזבל, מזועזעת לגמרי. ״אתן לך זמן״ אמר אליס בשקט ויצא מהמרתף. התקרבתי לעבר איזבל שהייתה נראת מזעזע. ״אני.. אני מצטערת״ אמרתי בגימגום. בלעתי את רוקי בכבדות. זה לא בסדר... היא נראת כל כך תמימה. ״אני..״ התקשתי להוציא מילים. ״אני אביא לך משהו ללבוש״ בלעתי את רוקי בכבדות שנית. ״ואביא משהו לנקות את הפצעים״ הוספתי. הנחתי את האוכל ליד איזבל ויצאתי במהירות מהמרתף. דמעה זלגה במורד לחיי והרגשתי חסרת נשימה. עליתי במהירות לחדרי ולקחתי את מה שצריך. לקחתי ערכת עזרה ראשונה, בגדים חמים, ומגבת כדי לנקות את הדם ממנה. יצאתי מהחדר ונתקלתי באליס. איבדתי שיווי משקל אך אליס תפס בי והצמיד אותי אליו. אחרי שהחזרתי את שיווי המשקל, התנתקתי ממנו במהירות והסתכלתי עליו בכעס. ״למה לא סיפרת לי?״ שאלתי ברוגז. ״כי זה לא משהו שהיית צריכה לראות״ ענה אליס ברוגע. איך הוא יכול להיות כל כך רגוע? ״לך תסתכל עליה אליס! היא מלאה בדם וסימנים! זה מזעזע.״ אמרתי בגועל. הוא הביט לעברי לכמה שניות ושתק. ״היא האויבת שלנו ג'וליה. אני לא מבין מה ציפית שנעשה. ניתן לה מלון 5 כוכבים?״ ענה אליס בקוצר רוח. תגובותו הייתה דומה לשל מתיאו. אני יודעת שהם צודקים, בסופו של דבר היא האויבת. אך היא לא קשורה לדברים שאבא שלה עושה, ולא מגיע לה להענש על זה. שתקתי, מביטה באליס. ״אני יודע שקשה לך לראות את זה, אך זה המצב ג'וליה.״ אמר אליס ברוגע. הבטתי בו בכעס ולא עניתי. המשכתי ללכת במהירות לכיוון המרתף וירדתי. איזבל עדיין הייתה ישובה על הכיסא, רועדת. התקרבתי לכיוונה והנחתי את הדברים על הריצפה. לקחתי את המגבת והתקרבתי לעברה. ״זה בסדר?״ שאלתי בהיסוס. לא ידעתי אם תרצה שאגע בה אחרי מה שמתיאו עשה לה. היא הנהנה באיטיות. התקרבתי לעברה והתכופפתי. התחלתי לנקות את הדם מהפרצוף שלה. היא התכווצה קלות והוציאה יבבה קטנה. המשכתי לנגב את שאר הדם מהגוף שלה. אחר כך, לקחתי חומרי חיטוי וחיטאתי את הפצעים, שלא יהיה זיהום, בנוסף שמתי פלסטרים על פצעים קטנים. לקחתי את המחט והבטתי לעבר איזבל. ״אנחנו נצטרך לתפור את הפצע בשפה שלך, הוא די עמוק״ אמרתי בעדינות. פניה הביעו פחד. ״זה יכאב רק לכמה שניות״ אמרתי בניסיון להרגיע אותה. מן הסתם שיקרתי, אבל מה עוד אוכל להגיד? הבחורה מבועתת. היא הנהנה קלות. התקרבתי לעברה והכנסתי בעדינות את המחט. פניה התכווצו בכאב והיא עצמה את עיניה. התחלתי לתפור את הפצע במהירות, כדי לסיים עם זה כמה שיותר מהר שלא תצטרך לסבול יותר מדי. אחרי שתפרתי עוד כמה פצעים עמוקים ברחבי גופה, הורדתי את המחט. ״סיימתי״ הודעתי לאיזבל. היא פתחה את עיניה בעדינות. ״הבאתי לך גם בגדים״ אמרתי, קמה ומתקרבת לעבר הבגדים. לקחתי את הטרנינג והפוטר. ״למה את כל כך נחמדה אליי?״ שאלה איזבל בזמן שהושטתי לה את הבגדים. את האמת? שאין לי שום מושג למה אני נחמדה אליה. השאלה הזאת מתרוצצת לי בראש מדי יום. היא פשוט.. היא נראת כל כך תמימה. היא לא צריכה לשלם על הדברים שאבא שלה עושה. ״אני לא יודעת״ אמרתי בכנות והבטתי לעברה. ״אסתובב כדי שתוכלי להתלבש״ אמרתי במהירות והסתובבתי. אחרי כמה דקות הסתובבתי בחזרה ואיזבל כבר הייתה לבושה. ״את מרגישה יותר טוב?״ שאלתי והתקרבתי לעברה, יושבת מולה. היא הנהנה בקצרה. ״תודה״ לחשה לעברי. לא עניתי אלא רק הבטתי בה. ״בת כמה את?״ שאלתי בהתעניינות. ״17״ ענתה בקצרה. 17... כל כך קטנה. ליבי יצא אליה. ״אחזור לארוחת ערב״ אמרתי וקמתי מהריצפה. הסתובבתי לעבר המדרגות ועליתי.
יצאתי מהמרתף בתחושה נוראית, אך סילקתי אותה במהירות. לא יעזור לי אם ארגיש רע. עליתי לחדרי והתיישבתי על המיטה. דפיקה חלשה נשמעה בדלת. ״כן?״ שאלתי והבטתי לכיוון הדלת. הדלת נפתחה בעדינות ואנה הציצה מהפתח. ״היי״ אמרה בחמידות. היא נכנסה לתוך החדר והתיישבה לידי. ״חשבתי נעשה משהו? יורד שלג עכשיו״ אמרה אנה בהתלהבות בזמן שרגליה נעו מצד לצד. ״מה תרצי שנעשה״ שאלתי לעברה. היא לקחה שניה כדי לחשוב. ״אפשר ללכת לבנות איש שלג! ואז לשתות שוקו חם״ אמרה בחיוך גדול ועיניים נוצצות. ״נשמע מעולה״ גיחכתי למראה המתוק שעל פניה. היא קפצה בהתלהבות מהמיטה. ״תלכי להתארגן. אני גם אתארגן עכשיו ונלך״ אמרתי ואנה חייכה ויצאה בריצה מחדרי. קמתי לעבר הארון והוצאתי בגדים. הוצאתי טרנינג, סוודר, צעיף, כפפות ומגפיים. התלבשתי במהירות ואספתי את שיערי לקוקו. אנה נכנסה לחדרי לאחר כמה דקות, והייתה מלובשת היטב ומוכנה. ״מוכנה?״ שאלתי בחיוך והיא הנהנה בהתרגשות. אנה לקחה את ידי ודחפה אותי במהירות לעבר המדרגות. ציחקקתי והתחלתי לרדת במהירות. ״לאן אתן הולכות?״ שאל אליס שישב בספא עם מתיאו. ״לבנות איש שלג ולשתות שוקו חם!״ ענתה אנה בהתרגשות. אליס חייך לעברה. ״אצטרף אליכם?״ ״אנחנו בסדר״ עניתי ישר אחריו. לא רציתי להיות כרגע עם מתיאו או אליס, הרגשתי שזמן איכות עם אנה זה בדיוק מה שאני צריכה כדי להשתחרר טיפה מכל הלחץ של היומים האחרונים. אליס הנהן בקצרה וקם מהספה. ״אנה למה שלא תחכי לגוליה באוטו? אני צריך לדבר איתה שניה״ אמר אליס ואנה הנהנה ורצה לעבר היציאה. הבטתי לעבר אליס בסימן שאלה. ״תצטרכו לקחת את דיגל איתכם. מאוד מסוכן שתצאו לבד במיוחד אחרי מה שקרה״ אמר אליס בדאגה. ״אנחנו ניהיה בסדר. אם שכחת שכרתם אותי כשומרת ראש של אנה.״ אמרתי ביובש. אליס גיחך והנהן. ״נכון, אך אשמח שבכל זאת תיקחי את דיגל. זה מסוכן״ אמר. הנהנתי בלי לומר מילה. לא היה לי מצב רוח להתווכח איתו כרגע. ״אודיע לדיגל להגיע לרכב שלכם״ אמר אליס והוציא את הטלפון. ״בסדר״ אמרתי בקרירות. הוא שלח הודעה לדיגל וכיבה את הטלפון. ״תהנו נסיכה״ אמר בחיוך צדדי. לא הגבתי והתקדמתי לכיוון היציאה. הגעתי לאוטו וראיתי את דיגל ואנה יושבים בתוכו. אנה ישבה מאחורה ודיגל ישב במושב הנהג. נכנסתי לתוך האוטו וסגרתי את הדלת. ״שלום דיגל״ אמרתי בחיוך קטן. ״היי ג'וליה״ החזיר בנימוס והתניע את האוטו. ״לאן תרצו שנלך״ שאל דיגל בזמן שיצא מהחניה. ״לפארק!״ ענתה אנה בהתרגשות. דיגל הנהן קלות והתחיל לנסוע. הבטתי לעבר החלון, רואה את השלג היפה שיורד על הכבישים. תמיד התלהבתי מהשלג בניו יורק. המשכתי להביט בטיפות השלג שיורדות אחת אחרי השניה. כשהייתי קטנה, אני ואמא שלי היינו הולכות כל חורף לחנות קפה קטנה בסוף הרחוב שלנו, ושותות קפה בזמן שהשלג יורד מבעד לחלון. בנוסף היינו לוקחות גזר מהבית ובונות איש שלג. חייכתי בעצב לעבר החלון והנחתי את ראשי עליו. אני מתגעגעת אליהם מאוד. לפעמים אני לא יכולה שלא לחשוב על האם הם מאוכזבים מהבחירה שעשיתי, או האם מבינים אותי. לפעמים עדיין הרגשתי אשמה על זה שלא עשיתי מה שהייתי צריכה. האם זה נוראי שאני חושבת ככה..? אני לא יודעת. ״הגענו״ אמר דיגל, מוציא אותי מהמחשבות הממורמרות שלי. יצאתי מהרכב ואחריי דיגל ואנה. הסתכלתי לעבר הפארק שהיה מכוסה בשלג. בנוסף היו מלא אורות סביב הפארק ועצים קטנים עם לדים וקישוטים לכבוד כריסמס שמתקרב. תחושה חמימה הציפה את בטני וחייכתי. אנה לקחה את ידי ודחפה אותי לכיוון הפארק. צחקתי והתקדמתי ביחד איתה לפארק כשדיגל מאחורנו. ״קדימה! בואי נבנה איש שלג״ אמרה אנה בהתלהבות והתחילה לקחת שלג מהריצפה. התכופפתי ועזרתי לה להרים שלג. הכנו כדור גדול והנחנו אותו על הריצפה. אחר כך, הכנו עוד 2 כדורים גדולים והנחנו אותם אחד על השני. זה כבר מתחיל להיראות כמו איש שלג. הסתכלתי לעבר אנה שהייתה נראת מאושרת עד הגג. עשינו את העיניים שלו אחר כך. ״רגע! יש עוד משהו״ אמרה אנה בחיוך ורצה לעבר דיגל. היא דיברה איתו לשניה והוא הוציא משהו מהכיס שלו. הוא נתן אותו לעבר אנה והיא חזרה בריצה אליי, מרימה את מה שדיגל הביא לה. ״תראי״ אמרה בהתרגשות. היא נופפה בידה בגזר. צחקתי לעברה וזיכרונות עצובים הציפו אותי. ״בואי נשים אותו״ אמרתי לעברה והיא חייכה. היא התקרבה לכיוון האיש שלג ושמה את הגזר. היא התרחקה מהאיש שלג וחיוכה גדל. ״זה נראה מדהים״ אמרה בחיוך מרוצה. ״בהחלט. עשינו עבודה טובה״ אמרתי בחיוך, מסתכלת על האיש שלג. באמת עשינו עבודה טובה. הרגשתי משהו חובט בראשי והסתכלתי לעבר אנה שחייכה בהרמומיות. ידה היו מכוסות בשלג. ״האם הרגע זרקת אליי כדור שלג?״ שאלתי בהפתעה מזויפת. היא ציחקקה ולקחה עוד כדור. ״אנה! את בצרות צרורות״ אמרתי בציניות והתכופפתי במהירות, לוקחת גם שלג ומעגלת אותו לכדור. היא צחקה וזרקה לעבר ראשי את הכדור. צחקתי ביחד איתה וזרקתי את הכדור שלי על גופה הקטן. לקחתי במהירות עוד כדור וזרקתי לעברה. תוך זמן קצר, זה הפך למלחמת כדורים נוראית שלא נפסקה. בשלב הזה אני ואנה היו מכוסות שלג וצחקנו כמו משוגעות. ״יש לי רעיון״ אמרה אנה תוך כדי שצחקנו. הבטתי לעברה בשאלה. היא לקחה כדור והתקרבה לעבר דיגל שהיה עסוק בטלפון. היא התקרבה במהירות וזרקה את הכדור על דיגל. דיגל הרים את מבטו במהירות והסתכל לעברנו. אני ואנה התפקענו מצחוק ודיגל הביט לעברנו בבילבול. אנה לקחה עוד טיפה מהשלג וזרקה לעבר דיגל. ״היי!״ דיגל אמר בגיחוך קטן. אנה צחקה לעברו. ״הבנתי.. ככה?״ שאל דיגל והכניס את הטלפון שלו לכיס. אנה ברחה לעברי בזמן שדיגל התכופף ולקח כדור. ״ג'וליה! תעזרי לי״ אמרה אנה בזמן שצחקה. צחקתי בחזרה ולקחתי את ידה של אנה. התחבאנו מאחורי איש השלג שהכנו. פתאום הרגשנו משהו חובט בראשנו מאחורה. הסתובבנו במהירות ודיגל היה שם, מחייך חיוך צדדי. אנה קמה ולקחה גם כדור, זורקת אותו לעבר דיגל. דיגל גיחך וזרק על אנה בחזרה.