נקמה מתוקה💋

פרק 28

״מתיאו! תפסיק״ צרחתי לעברו באימה. חיוך צדדי עלה על פניו בעודו מקרב את הסכין לבטני. לחץ התפשט בגופי. הבטתי לעבר איזבל המודאגת. היא הנהנה קלות לעברי, מסמנת לי ללכת על זה. היא ידעה מה אני חושבת. ״מתיאו..״ אמרתי לעברו שנית, מנסה בכל זאת לפני שאצטרך לפלוט משהו שכנראה ישנה את כל המצב. הוא קירב את הסכין החדה לבטני. ״אני בהריון״ פלטתי בצעקה. סכינו של מתיאו קפאה על גופי. הוא הרים את מבטו לכיווני והחיוך הצדדי ירד מפניו. ״את משקרת כדי שאני אפסיק״ אמר לעברי בזילזול, בעודו מקרב את הסכין אפילו יותר. ״לא.. לא! מתיאו. אני נשבעת״ אמרתי באימה. בבקשה. בבקשה. תאמין לי.
עבר כשבועיים, ובכל השבועיים האלה לא הפסקתי להקיא ללא הפסקה. זה נתן לי את התשובה שאני צריכה, ואני ואיזבל הבנו שאני באמת בהריון. בהתחלה קיבלתי את זה נוראי. בקושי אכלתי, בקושי שתיתי, לא זזתי מהמיטה שלי. אבל אז זה התחלתי להשלים עם זה, והבטחתי לעצמי שאעשה כל מה שביכולתי כדי להגן על הילד הזה. בזמן הזה הספקנו לחזור לניו יורק. גם באמצע הטיסה התחלתי להקיא בלי סוף, אליס חשב שמשהו עובר עליי, אבל שיקרתי ואמרתי שכנראה יש לי בחילה מהטיסה. אני לא בטוחה שהוא האמין, אך הוא גם לא שאל דבר. ״תוכיחי״ אמר מתיאו בקרירות. הבטתי לעברו בבילבול. ״אני אביא לך בדיקה. אם היא תתברר כשלילית, אגרום לך להתחרט על זה ששיקרת״ הוסיף באפלוליות. רעד קטן עבר בתוכי ופחד התפשט בגופי. מה אם אני לא בהריון? אבל בעצם כל מה שעשיתי זה להקיא בשבועיים האחרונים.. אין סיבה אחרת להקאות שלי. ״בסדר״ לחשתי לעברו. הוא הוריד את הסכין החדה מבטני, גורם לי להוציא אוויר בהקלה. הוא הסתובב ויצא מהמרתף. דמעה ירדה מעיניי והשפלתי את מבטי. מה עשיתי? איזבל התקדמה לעברי באיטיות. ״הכל יהיה טוב ג'וליה״ לחשה בעדינות. ״עשית את הדבר הנכון״ המשיכה. הנהנתי לעברה באיטיות. ליבי החסיר פעימה והרגשתי את האוויר נהיה סמיך יותר ויותר. מה אעשה עכשיו? או יותר נכון, מה אליס יעשה? גופי קפא. רגליי רעדו ללא שליטה וידיי הזיעו כאילו מדובר ביום הכי חם בשנה. נשכתי את שפתי התחתונה, מנסה נואשות לא לבכות. אליס לא יהרוג תינוק חף מפשע. נכון..?

עברו כבר כמה שעות טובות מאז שמתיאו הלך. בטני התהפכה מצד לצד בפחד. תהיתי אם הוא סיפר לאליס, או שהוא מחכה לדעת את האמת? תאמין לי מתיאו, אני גם מחכה לדעת את האמת. כל גופי מתוח. התיישבתי במיטתי, מרעידה את רגליי בקוצר רוח. מתי לעזאזעל הוא יחזור?
דלת המרתף נפתחה בפראיות. אני ואיזבל הסטנו את מבטנו בבת אחת, רואות את מתיאו בכניסה. הוא התקדם לעברי במהירות. ״קחי״ אמר מתיאו, בעודו מושיט לעברי בדיקת הריון. גופי קפא בלחץ ולא העזתי לזוז. הבטתי לעבר הבדיקה כאילו היא האויב הכי גדול שלי. ״קחי את זה כבר״ אמר מתיאו בקוצר רוח. ביד רועדת, ניגשתי לעבר הבדיקה ולקחתי אותה מידו של מתיאו. ״לכי תבדקי״ זרק בקרירות. קמתי באיטיות, מתחילה ללכת לכיוון השירותים ברגליים רועדות. הרגשתי שאני עוד שניה מתמוטטת על הריצפה. ״תוכל..״ בלעתי את רוקי בכבדות. ״תוכל להסתובב״ לחשתי. הוא הנהן קלות והפנה את גבו. התיישבתי על האסלה באיטיות ולקחתי את הבדיקה. ידיי רעדו כמו מטורפת. בבקשה אלוהים. בבקשה. התחננתי. לקחתי נשימה עמוקה והכנסתי את הבדיקה מתחת לאיברי.
לאחר דקה ארוכה, הוצאתי את הבדיקה הרטובה בידיים רועדות. ״צריך לחכות עכשיו״ לחשתי בעודי קמה מהאסלה, מרימה את מכנסיי. מתיאו הסתובב בחזרה והביט לעברי. בלעתי את רוקי בכבדות ופתחתי את פי ״אליס יודע?״ העזתי לשאול. מתיאו הביט לעברי, אך הפעם משהו היה שונה. אני לא בטוחה מה זה, אך משהו היה שונה. יכול להיות שראיתי שם טיפה של דאגה, אך כנראה סתם דמיינתי. הוא הניד בראשו לשלילה. הקלה הציפה את גופי והנהנתי קלות, עוברת את גופו של מתיאו ומתיישבת במיטתי. מתיאו התיישב על הכיסא שהיה ליד מיטתי. נשמתי עמוק.
״זה מוכן?״ שאל מתיאו לאחר כמה דקות. ״נחכה עוד כמה דקות״ אמרתי בקול רועד. הבטתי לעבר איזבל שהייתה נראת לא פחות לחוצה ממני. היא יודעת מה יקרה לי אם אתגלה ואני לא בהריון. היא קמה ממיטתה והתיישבה לידי. היא שמה את ידייה על כתפיי, מחבקת אותי בחוזקה. ״אני פה איתך״ לחשה לעברי. חיוך צדדי עלה על פניי, והידקתי את אחיזתי בחיבוקנו. ״באש ובמים״ לחשתי. הבטחה שאני ואיזבל עשינו בזמן שברחנו מאליס.
אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. יום אחרי שעזבנו, אליס פרץ לדירה שלנו. נכנסתי לפאניקה נוראית והרגשתי אשמה על זה שאיזבל צריכה לסחוב את כל זה ביחד איתי. היא הרגיעה אותי, ואמרה לי שבלעדיי כנראה היא הייתה מתה.
׳אני אגיד לך מה׳ אמרה לעברי בעודה מתיישבת לידי. ׳נעשה הבטחה׳ חיוך צדדי עלה על פניה. הבטתי לעברה בסימן שאלה. ׳הבטחה?׳ שאלתי בגיחוך קטן, מנגבת את דמעותיי שהספיקו לרדת. היא הנהנה קלות והושיטה את הזרת שלה לעברי. הבטתי לעברה בבילבול. היא לקחה נשימה עמוקה והביטה לעברי. ׳ג'וליה, או קטלינה או כל שם אחר שתחליטי׳ גיחכתי קלות. ׳את החברה הכי טובה שלי, הרגשתי מאושרת איתך יותר משהרגשתי כל חיי. אבי התעלל בי בצורה מזעזעת, ואכשיהו האויבית שלי היא זאת שהצילה אותי. אני איתך, תמיד. אני מבטיחה להיות איתך באש ובמים׳ אמרה בביטחון. דמעה נוספת ירדה מעיניי וחיוך גדול נפרש על פניי. הבטתי לעבר איזבל באהבה. ״קדימה, אל תייבשי אותי״ לחשה לעברי בציניות. ציחקקתי קלות והושטתי את הזרת שלי לעברה. ׳איזבל, החברה הכי טובה שלי. אין לי שום מושג איך מאויבות הפכנו לחברות הכי טובות, אבל אני לגמרי אוהבת את זה. אני איתך, תמיד. אני מבטיחה להיות איתך באש ובמים׳ אמרתי בחיוך, לוחצת את הזרת שלי בשלה. חיוך גדול נפרש על פניה.
״אני חושב שזה מספיק״ אמר מתיאו לעברנו. אני ואיזבל התנתקנו מחיבוקנו באיטיות. ״באש ובמים״ השלימה איזבל. הנהנתי קלות והרמתי את הבדיקה ביידים רועדות. ליבי נפל לריצפה והרגשתי את האוויר ניהיה סמיך עם כל נשימה שלי. שמתי את ידיי על פי בתדהמה. ״מה?״ שאל מתיאו ולקח את הבדיקה מידיי. פניו האטומות הבזיקו בהפתעה וגופו קפא. ״את..״ בלע את רוקו בכבדות. ״את בהריון?״ שאל לעברי, מרים את מבטו לכיווני. הנהנתי באיטיות. אני בהריון.. אני לא בטוחה אם אני שמחה או עצובה. מתיאו יצא במהירות מהמרתף, משאיר אותי ואת איזבל ההמומות לבדנו. ״ג'וליה?״ שאלה לעברי איזבל. חיוך קטן נפרש על פניי. אני אשכרה בהריון.. אני בהריון בעודי במרתף, אחרי שהאיש שאני אוהבת חטף אותי ביחד עם אחיו והם מענים אותי ללא הפסקה. אני בהריון מבן אדם שאני אוהבת, אך הוא כבר לא אוהב אותי בחזרה. כמה זה דפוק? כמה החיים שלי דפוקים? גיחכתי קלות והבטתי לעבר איזבל. ״את שמחה..? או עצובה? אני לא כל כך מצליחה להבין״ שאלה בבילבול. ״אין לי שום מושג״ הנדתי בראשי. היא ציחקקה קלות. ״אולי זה משהו טוב״ הרימה בכתפיה. ״אולי זה יציל אותך״ הוסיפה. ״או אולי זה יהרוג אותי״ השבתי. היא הביטה לעברי בספק. ״אני לא חושבת שאליס יהרוג את התינוק שלו, אם כמה שהוא אכזר״ אמרה איזבל בכנות. הבטתי לעברה בתקווה. אלוהים, אני כל כך מקווה. הנהנתי קלות. לפי האליס שהכרתי פעם, רציתי לומר כן. האליס של פעם לא היה פוגע בתינוק שלנו. אך האליס של היום כל כך שונה, שאין לי שום מושג מה הוא יעשה. האם מתיאו הלך לספר לאליס? גופי רעד בחשש. דלת המרתף נפתחה, גורמת לי לקפוץ בבהלה ולקום במהירות. איזבל קמה במהירות אחריי, אוחזת בידיי הרועדת. אליס הופיע בפתח. סקרתי את מבטו, עיניו האפורות היו מלאות בסערה שלמה. ״תקח אותה מפה״ אמר אליס לעבר מתיאו. מתיאו התקדם במהירות ואחז בידה של איזבל. ״תזכרי את ההבטחה שלנו ג'וליה, אוקיי? תמיד פה איתך. את תהיי בסדר״ לחשה לעברי בעדינות. הנהנתי קלות וחיוך צדדי עלה על פניי. מתיאו משך בידה של איזבל, גורם לידנו להתנתק. מתיאו ואיזבל יצאו מהמרתף, משאירים אותי ואת אליס לבד. ניסיתי להבין מה הולך בראשו, אך מבטו לא הסגיר דבר. חוץ מעיניים סוערות כמו היום הכי גשום בשנה, שום דבר במבטו לא הסגיר דבר. ״זה נכון?״ לחש לעברי. בלעתי את מיצי המר, מהנהנת בגוף רועד. הוא התקרב לעברי, גורם לי לקחת צעד אחורנית. ״איך״ שאל בחדות, בעודו נועץ בי את עינו האפורות. הרגשתי איך המרתף ניהיה חם יותר ויותר. ״באותו לילה.. גמרת בתוכי. אני לא בטוחה אם שמת לב״ לחשתי בקול רועד. הוא שתק. לפי מבטו, ההבנה חלחלה בו והוא הבין מה עשה. ״למה לא אמרת כלום?״ עוד שאלה. ״אני..״ ניסיתי להגיד. לקחתי נשימה עמוקה והבטתי לעבר עיניו האפורות. ״אני לא הייתי בטוחה. לא רציתי סתם להגיד״ אמרתי בקול יציב יותר ממקודם. הוא הנהן קלות ולקח עוד צעד קדימה. קפאתי במקום. ״אתה מתכוון להרוג אותנו?״ שאלתי לעברו באימה. הוא הביט לעברי בבילבול ולקח עוד צעד לעברי. ״להרוג את הילד שלי? בחייך קט, אני לא עד כדי כך נורא.״ לחש לעברי. עוד פעם הכינוי הלא מוסבר הזה. ״למה אתה קורא לי קט״ שאלתי בבילבול. חיוך צדדי עלה על פניו. ״קטלינה, קט.״ ענה בקצרה. ההבנה חילחלה בי והנהנתי קלות. ״אני אוהב את השם המקורי שלך״ אמר משום מקום. הבטתי לעברו בהפתעה. ״מה..״ בלעתי את רוקי בכבדות. ״מה נעשה?״ שאלתי הייתה מהוססת. הוא התיישב על מיטתי ושם את ראשו בין ידיו. ״אני לא בטוח..״ אמר לעברי. התקדמתי באיטיות והתיישבתי לידו. ״את לגמרי משגעת אותי קט״ לחש, מרים את מבטו לכיווני. בטני התהפכה מצד לצד בציפייה. ״את פשוט..״ ניסה להגיד. אנחת ייאוש יצאה מפיו. ״מה אעשה איתך?״ שאל בעודו מניד בראשו. ״פאק.. תינוק?״ המשיך. ״בחיים לא ציפיתי להיות אבא״ גיחך קלות. ״אפשר לתת אותו לאימוץ״ אמרתי בהיסוס. התפללתי שיגיד לא. אבל אם זה מה שאליס ירצה, כנראה שזה מה שיקרה. הוא הניד בראשו לשלילה, גורם להקלה להתפשט בגופי. ״הוא התינוק שלנו, לא אמסור אותו לאימוץ״ אמר. התינוק שלנו.. כמה מוזר לשמוע את זה. הבטתי לעבר הקיר בחוסר מעשה. איך בדיוק ממשיכים מכאן? ״אתה מתכוון לקחת את התינוק ממני? כי אם כן, פשוט תהרוג אותי ואותו עכשיו. לא אתן לך אותו״ העזתי להגיד. הוא הביט לעברי בהפתעה קטנה. ״לקחת ממנו את אמא שלו? לעזאזעל נסיכה, כמה רשע את חושבת שאני?״ גיחך קלות. תאמין לי, מספיק רשע. לא עניתי לשאלתו, אך רק בלעתי את רוקי בכבדות. ״אני אחזור עוד מעט. אני צריך לחשוב על כל זה״ אמר בקרירות בעודו קם ממיטתי. הנהנתי קלות בלי לומר מילה. הוא יצא מהמרתף, משאיר אותי ואת מחשבותיי לבדנו. אוקיי.. הוא לא יהרוג אותי או את התינוק, לא ישלח אותנו לאימוץ ולא יקח אותו ממני. זה כבר הקלה.. לא? אני מניחה שכן. אך בכל זאת, חששתי מהעתיד שצפוי לבוא. הייתי מבועתת. אולי התינוק הזה יהיה הסוף השמח שלי? כבר התברר לי במהירות שאני לא נסיכה, אין לי סוף מהאגדות. אך אולי בכל זאת אקבל סוף בסדר יחסית? בבקשה. התחננתי שכל זה יגמר. איזבל נכנסה לחדר, בעוד הדלת מאחוריה נטרקת בחוזקה. ״מה הוא אמר?״ שאלה בסקרנות בעודה רצה לעברי במהירות. היא התיישבה במיטתי והביטה לעברי בסקרנות. ״חדשות טובות, הוא לא יהרוג אותי או את התינוק״ אמרתי בציניות קטנה. חיוך גדול הופיע על פניה ועיניה נצצו בתקווה. ממש כמו אנה. בכל פעם שאני מביטה בעיניה הנוצצות של איזבל, אני נזכרת באנה. ״הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה״ הוספתי. היא הנהנה קלות. ״ידעתי שהוא לא יעשה לכם כלום״ אמרה בחיוך. ״זה שקוף כמו מים. הוא אוהב אותך ג'וליה. הוא מנסה להסתיר את זה כי הוא פגוע מהשקרים שהתגלו. אבל זה לא משנה את העובדה שליבו יוצא אלייך. רואים את זה בעיניו, גם אם הוא מנסה להשאיר את פניו חתומות.״ הוסיפה. ליבי פעם בחוזקה כששמעתי את דבריה של איזבל. הקשר שלנו כל כך שבור, אך בכל זאת הוא הדבר היחידי שליבי רוצה. הלב רוצה את מה שהוא רוצה, לא ככה? לא אוכל לשנות זאת גם בעוד מיליון שנה. ״את אוהבת אותו?״ שאלה איזבל. גיחכתי קלות והבטתי לעברה. ״ברור שאני אוהבת אותו״ אמרתי כאילו זה מובן מאליו. היא הנידה בראשה לשלילה. ״הוא לא יודע את זה. הוא חושב שכל האהבה שלכם הייתה משחק״ אמרה בצער. איך לעזאזעל היא מצליחה לקלוט דברים כאלה ממבטו, כשכל מה שאני רואה זה מבט אפל וקר. ״איך את מצליחה לקרוא אותו ככה?״ שאלתי בגיחוך קטן. ״זה די שקוף. את פשוט לא רואה את זה כי את לא רוצה להאמין. לפי מה שאני מכירה אותך, את פשוט חושבת שזה יותר מדי טוב בשביל המציאות. את מרסקת את כל התקוות שלך כדי לא להתאכזב מהעתיד שצפוי לבוא״ מילותיה של איזבל הפתיעו אותי. איך היא פוגעת בול? חיוך צדדי עלה על פניי. ״את פשוט מכירה אותי״ ציחקקתי קלות. היא הנהנה בחיוך. ״מה יהיה עכשיו?״ שאלתי בהיסוס. היא הרימה את כתפיה כלא יודעת. ״אין לי שום מושג. מה שלא יהיה, זה אני ואת״ אמרה בעודה לוקחת את ידי ומצמידה אותה לפיה, נותנת לה נשיקה קטנה. ציחקקתי קלות והנהנתי. ״תחשבי איזה מגניב זה! מיני את!״ אמרה בהתלהבות לעברי. את האמת, שלא יצא לי לחשוב על זה ככה. בהחלט מגניב. ״אולי גם מיני אליס! אבל זה יהיה פחות מלהיב.. אם הוא יהיה כמו אליס, הוא בטח יסתובב עם מבט קר ואטום כל הזמן״ אמרה איזבל בציניות. פלטתי גיחוך קטן שהפך לציחקוק ארוך. כמה שאני מתה על הילדה הזאת. ״את הופכת את כל הסיוט הזה להרבה פחות נוראי״ הודתי בחיוך. היא קרצה לעברי בחיוך.