נקמה מתוקה💋

פרק 33

״אין לי שום מושג מה לעשות. איך אסלח לו?״ אמרתי בעוד ישבני נוחת על הריצפה הקשה. ״הלוואי והיית פה להגיד לי״ קולי נחלש. לקחתי את הורד שהיה בידיי, מניחה אותו על קיברה של איזבל.
עבר חודש מאז המקרה עם אליס, ומאז אני מתחמקת ממנו ללא הפסקה. אני רוצה אותו. ליבי פועם בחוזקה ופרפרים מתעוררים בבטני בכל פעם שאני רואה אותו, אבל משום מה, אני לא מצליחה לשחרר את העבר. זה לא משהו חדש בשבילי. הנקמה מעידה על זה. ״מה את חושבת שכדאי לי לעשות?״ הבטתי לעבר הקבר, מחכה לתשובה שלא תגיע. ״הבאתי לך פרחים״ הצבעתי עם ראשי לכיוון הוורדים האדומים. ״בחיים לא יצא לי לשאול אותך מה הפרח האהוב עלייך. אני מקווה שהם בסדר״ המשכתי בעוד גיחוך קטן נפלט מפי. ״הכאב עדיין שם, את יודעת?״ קולי נסדק קלות. ״אני חושבת שזה מתחיל להיות יותר קל. למרות זאת הכאב עדיין שם, מתחבא וצץ מדי פעם.״ נאנחתי קלות, שואפת את האוויר הקר של ניו יורק. ״אני מניחה שאלה החיים, לא איזבל?״ הטתי את ראשי הצידה. ״הם קשים, והם משאירים צלקות איתם.״ המשכתי. שלג ירד על האדמה הקרה. ״בחיים לא יצא לנו לחגוג כריסמס ביחד״ ההבנה חילחלה בי.
״כריסמס זה אחד החגים האהובים עליי״ חייכתי בעודי מניחה את האוכל על שולחן האוכל. ״בחיים לא יצא לי לחגוג אותו כמו שצריך״ איזבל הרימה את כתפיה. התיישבתי מולה, לוקחת חתיכה מהלזניה. ״אל תדאגי, אדאג לארגן לך כריסמס שלא תשכחי בחיים. ואז תביני למה אני אוהבת כל כך את החג הזה״ חיוך חמים עלה על פניי. בהחלט כריסמס הוא החג האהוב עליי. ״לא יכולה לחכות״ חיוך נפרש על שפתיה של איזבל.

״לא הספקתי להראות לך.״ קולי היה חלש. האוויר ניהיה יותר ויותר קר בעוד השלג המשיך לרדת על פניי. ״אני צריכה ללכת לאסוף את אנה מהגן״ קמתי מהריצפה הקרה שהרטיבה את ישבני. ״אבוא לבקר״ חיוך קטן עלה על פניי בעודי מתקדמת לכיוון הרכב.

״ג'וליה!״ רגליה הקטנות של אנה רצו לעברי. חיוך נפרש על שפתיי בעודי פותחת את ידיי. ״שלום קטנה״ עטפתי את אנה בחיבוקי. ״מוכנה?״ לחשתי לאוזניה. עיניה הבזיקו בהתרגשות בעודה מהנהנת קלות.
התקדמתי לעבר המכונית בעודי אוחזת בידה הקטנה של אנה.
נכנסתי לאוטו, מתניעה את האוטו ומתחילה להתקדם לעבר הפגישה.
הבטחתי לאנה שבפגישה הבאה עם הרופא אקח אותה ביחד איתי, לראות את התינוק. אנה גילתה לא ממזמן שאני בהיריון. כשאני ואליס סיפרנו לה, היא התרגשה באופן מפתיע. היא התלהבה מהעובדה שתינוק נוסף הולך להגיע הביתה. החלק המביך בהחלט היה כשאנה שאלה מי האבא. לאחר שסיפרתי לה, פחדתי מתגובתה אך משום מה היא לא לקחה את זה קשה כמו שחשבתי שתקח.
אני מתקרבת לחודש רביעי, מה שאומר שכבר אוכל לדעת את מין העובר. לפני כמה ימים עשיתי בדיקה, שאמורה להודיע לי מה מין העובר, והיום אני הולכת לרופא כדי לקבל את התוצאות. בטני עשתה סלטות מצד לצד כבר מהבוקר.
״קדימה״ אחזתי בידה של אנה בעודנו מתקדמות לעבר הבניין.
פתחתי את דלתות הכניסה, מבחינה באליס היושב. הוא הרים את מבטו לכיווננו, בעוד חרדה הציפה את פניו. האם הוא לחוץ כמו שאני לחוצה? הוא התרומם במהירות, מתקדם לכיווננו. ״היי״ קולו נשמע. חייכתי קלות במבוכה. ״היי״ השבתי. ״את מוכנה?״ שאל בעודו מרים את אנה לחיקו. ״נראלי. אתה?״ שאלתי בעודנו מתקדמים לעבר משרדו של הרופא. ״נראלי.״ השיב.