נקמה מתוקה💋

פרק 19

החזקתי בידיה של איזבל בזמן שהלכנו לשירותים בשדה התעופה.
היום היה היום האחרון שלנו בניו יורק, ועכשיו אנחנו חוזרים לאיטליה ביחד עם איזבל. אני חייבת להגיד שלחזור לאיטליה גרם לצביטה קטנה בליבי. לחזור לניו יורק היה מדהים בעיניי. זיכרונות נעימים אך עצובים הציפו אותי כל הזמן. הרגשתי בבית, נינוחה. לא רציתי לעזוב את ניו יורק, אך אין לי בדיוק ברירה. עזבתי את ידה של איזבל כדי שתוכל להיכנס לשירותים בזמן שחיכיתי לה בחוץ. הרגשתי רטט מהכיס השמאלי של מכנסיי והוצאתי את הטלפון שלי. ״הכל בסדר?״ שלח אליס. ״כן. עוד שניה נחזור״ עניתי והחזרתי את הטלפון לכיס. המשכתי לחכות לאיזבל בסבלנות. שמעתי צרחה מתוך השירותים שגרמה לי לקפוץ בבהלה. הוצאתי את האקדח שלי במהירות ונכנסתי לשירותים, רואה 3 גברים מחזיקים באיזבל. אחד מהם כיוון אקדח לכיוון איזבל, והשתיים האחרים לכיווני. ״תורידי אותו״ אמר אחד במבטא רוסי כבד. המאפיה הרוסית. פאק..
בסדר, 3 גברים קטן עליי. זה שהחזיק באיזבל היה די גבוה, ומאוד שרירי. קעקועים כיסו את רוב גופו והיה לו צלקת ענקית על הלחי השמאלית שלו. השני, שכיוון אקדח לכיווני היה כמעט אותו דבר. גובה, שרירי, קעקועים, והפעם צלקת גדולה מסביב לעין שלו. השלישי לעומת זאת, היה יחסית ריק מקעקועים אך גם שרירי וגבוה, בלי צלקות. הבטתי לעבר זה שאחז באיזבל. ״תורידי אותו!״ הרים את קולו והידק את אחיזתו באיזבל. לקחתי צעד קדימה ושני הבחורים האחרים הזיזו את אקדחם לכיוון ראשי. ״אין לך סיכוי לנצח, תורידי את הנשק״ אמר שוב אותו האיש. חייכתי לעברו בשעשוע. מטומטם. אחסל אותו תוך שניות ואגרום לו להתחרט על מה שעשה. אבל אך אעשה זאת? הם מכוונים אקדח לאיזבל. בלי ברירה, הורדתי את אקדחי לריצפה, מוכנה להילחם בגופי. אחד מהם התקרב לעברי וניסה לגעת בי. בעטתי בצלעותיו וריסקתי את ראשו בכיור, הוא נאנח בכאב ונשען על הקיר. השני הגיע וניסה את מזלו. הוא הרים את ידו כדי להכות אותי אך תפסתי אותה וסובבתי אותה במהירות, מעקמת אותה. ״כלבה מטומטמת!״ צעק האיש בכאב. הוא נחת על הריצפה. נתתי לו מכה ללסת והוא הסתובב,  גם הוא נשען על הקיר. ״באמת? היא פאקניג בחורה, אידיוטים. איך היא הצליחה לגבור על כמעט כולכם?״ שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי במהירות, רואה גבר עם אקדח מכוון לכיווני. ״באמת אחי? רק בגלל שאני בחורה?״ אמרתי ברוגז לעבר האיש. הוא היה נראה די מאיים. גבוהה משאר האחרים, שרירי, קעקועים, צלקת. למה כולם נראים פה אותו דבר? זה הקטע שלהם במאפיה? ״תקשור אותה״ אמר האיש. בניגוד לאחרים, לא היה לו מבטא רוסי. אני חושבת שזה היה מבטא אנגלי. הבטתי לעברו בספק. ״שלא תעזי לזוז״ אמר בקרירות וטען את הנשק שלו. האיש שאחז באיזבל התקרב לעברי וקשר את ידיי, בזמן שהמשכתי להביט באיש עם המבטא האנגלי. פאק. מה אעשה עכשיו? ההוא שמאחורי סיים לקשור אותי ודחף אותי לכיוון הבחור האנגלי. ״קדימה, נצא בשקט״ אמר האנגלי והצמיד אקדח למותניי. יצאנו במהירות מהשירותים, הולכים לכיוון היציאה של שדה התעופה. התפללתי בכל ליבי שאליס יבין שלוקח לנו יותר זמן מהרגיל ויבוא לעזרתנו. הרגשתי את הטלפון שלי רוטט וליבי התמלא ציפייה. בבקשה. בבקשה. בבקשה. זה מה שעבר לי בראש. הרגשתי רטט פעם נוספת. ואחריה עוד פעם, ועוד פעם. חייכתי לעצמי, בידיעה שאליס כבר הבין שמשהו לא בסדר ובטח התחיל לחפש אותנו. הם הכניסו אותנו לתוך האוטו וסגרו את הדלתות. הסתכלתי לעבר איזבל, שהייתה נראת מבועתת יותר מכשהייתה כשאנחנו חטפנו אותה. היא לא אמורה להיות שמחה? הצילו אותה, היא תיהיה בסדר. אני מהצד השני.. אולי יתאספו לי עוד כמה צלקות למבחר הענק. הסתכלתי לעברה בסימן שאלה. ״את אמורה להיות שמחה.. הצילו אותך״ לחשתי לעברה. היא הביטה לעברי במבט ממורמר. ״את לא מבינה.. אף אחד לא הציל אותי״ אמרה במבטא רוסי כבד, לגמרי מבועתת מפחד. ״מה זאת אומרת״ שאלתי בבילבול, מביטה לעברה. ״הימים האחרונים שהעברתי אצלכם, היו יותר טובים ממה שהעברתי כל החיים״ לחשה לעברי. ״הוא שטן.. שטן בהתגלמותו.״ הוסיפה בלחישה מבועתת לעברי. על מי היא מדברת? ״ועכשיו שנינו הולכות לפגוש אותו, בגיהנום הפרטי שלו״ לחשה. קולה היה רועד ודמעות נוספות ירדו מפניה. רעד קל עבר בגופי כששמעתי את מילותיה. על מי לעזאזעל היא מדברת? הם התניעו את האוטו והתחילו בנסיעה. לחץ קטן התפשט בגופי וניסיתי לשלוט בו.