נקמה מתוקה💋

פרק 21

ג'וליה-
גופי היה חלש ופצוע. אני כבר לא בטוחה כמה זמן עבר.. וגם לא בטוחה למה אליס לא מצא אותי עדיין. האם גילה מי אני והחליט להשאיר אותי פה? פחד הציף את גופי מהמחשבה. ראשי כאב בטירוף. קמתי בעדינות לעבר השירותים, מתיישבת. כיווצתי את פניי בכאב בזמן שהתיישבתי. הבטתי לעבר איזבל, שעדיין ישנה. גם בה הם התעללו בימים האחרונים. כל גופה היו מלא בגוויות ופצעים עמוקים. פניה היו מלאים בסימנים כחולים וסגולים. קמתי בעדינות מן השירותים והתיישבתי שוב במיטה. אצטרך למצוא דרך לצאת מפה. לא אוכל להישאר פה עוד הרבה זמן. לבנתיים, נתתי לגוף שלי לנוח. אתמול, הם עינו אותי במשך יום שלם בשביל לצלם סירטונים. רק קיוויתי שזה יספיק להם למספיק זמן בשבילי להחלים טיפה. אומנם לפצעים האלה יקח המון זמן להחלים, אך טיפה מנוחה ואצליח להשתחרר. הרי מה כבר יש לי להפסיד? כנראה אליס כבר גילה מי אני והחליט להשאיר אותי פה. אז אצטרך למצוא דרך אחרת. אצטרך לצאת בכוחות עצמי. הם לא נכנסו לפה כבר כמה שעות טובות, חוץ מלהביא לנו קצת אוכל ומים. הבטתי לעבר החדר הריק, מנסה למצוא משהו להשתמש בו. איזבל עדיין ישנה. קמתי בעדינות והתכווצתי בעקבות הכאב שנית. הסתכלתי במראה של השירותים, מזדעזעת. לא רק הרגשתי נוראי, אלא גם נראתי ככה. כל גופי החשוף היה מלא בסימנים כחולים וסגולים. מלא חתכים עמוקים שלא טופלו. שיערי היה פרוע ובעיניי הופיעו עיגולים שחורים. שפתיי היו נפוחות ופצועות. חתך קטן הופיע על הלחי השמאלית שלי. לא זיהיתי את עצמי.

פקחתי את עיניי בעדינות. אני מניחה שנרדמתי. קמתי באיטיות מהמיטה והתיישבתי. ״היי״ אמרה איזבל בחיוך קטן. היא ישבה על המיטה ואכלה. ״הם הביאו ארוחת ערב, אבל לא רציתי להפריע לך״ אמרה ולקחה ביס מהאוכל שלה. ״הנה הוא״ הוסיפה והצביעה לכיוון הריצפה, שם הופיע מגש אוכל קטן. היה בתוכו פירה, חתיכת לחם ושניצל אחד. בנוסף בקבוק מים. לקחתי את המגש ושמתי אותו על המיטה לידי. ״איך את מרגישה?״ שאלה בין ביסים. ״בסדר.. ואת? איך את מרגישה״ שאלתי והרמתי את המזלג שלי, אוספת קצת מהפירה. ״אני בסדר״ אמרה ולקחה עוד ביס מהאוכל. הכנסתי את הפירה לפי. הוא היה חסר טעם אך עדיין אוכל. וזה מספיק לבנתיים. הכרחתי את עצמי לקחת עוד כמה ביסים. אם ארצה לנסות להשתחרר מפה בקרוב, אצטרך להתחזק טיפה. אפילו הלילה. המשכתי לאכול את האוכל שלי בשקט. ״אנחנו ננסה לברוח היום״ אמרתי בשקט לעבר איזבל. היא הביטה בי בתדהמה והניחה את מזלגה על המגש. ״השתגעת?״ הרימה את קולה. ״שששש!״ לחשתי לעברה. רק חסר לי שישמעו אותנו ויתחילו בעוד מסע עינוים. ״סליחה״ לחשה בחזרה במבט מתנצל. ״אבל ג'וליה, תסתכלי על עצמך! את כולך פצועה. איך תצלחי לצאת מפה ככה?״ שאלה איזבל בדאגה והרימה את המזלג בחזרה, לוקחת עוד טיפה פירה. ״נמצא משהו. חייבים לעוף מפה איזבל״ לחשתי לעברה ולקחתי ביס מהשניצל, שדרך אגב היה גועלי.
״את רוצה לברוח איתי?״ שאלתי לעברה. היא הביטה לעברי בספק. ״גם אם הייתי רוצה, אליס בחיים לא יקבל אותי אליכם. לא יהיה לי לאן ללכת״ אמרה ובקולה היה נשמע צער. הנדתי בראשי לשלילה. ״את לא יכולה להישאר פה איתו. לא אתן לך״ אמרתי בביטחון. לא אתן לה לסבול התנהגות שכזאת מאבא שלה. ״אין לי בדיוק ברירה אחרת״ אמרה בחיוך ממורמר. הבטתי לעברה. ״אדבר איתו״ אמרתי. אני בספק אם אצליח לשכנע אותו, אך אעשה כמיטב יכולתי. היא הביטה לעברי בבילבול. ״אדבר עם אליס. תבואי איתנו״ אמרתי לעברה. וזה רק למקרה שנחזור אליו, כן? אני לא יודעת מה הוא גילה. היא גיחכה בציניות. ״בטח. הוא לא יתן לאויבת שלכם להיכנס לבית שלכם״ אמרה בגיחוך. ״את לא אויבת״ לחשתי לעברה. היא הרימה את מבטה מהאוכל והביטה לעברי בתדהמה. לא החשבתי את איזבל בתור אויבית. לא אחרי מה שעברנו בימים האלה. ראו בבירור עד עכשיו הייתה כלואה בכלוב זהב עם אבא שלה, ורק רצתה להשתחרר ולעוף כמו ציפור חופשית. ראו בעיניה שהיא רוצה להשתחרר, לברוח. ראו שהיא לא קשורה אליהם בשום צורה. תמימה מדי, רגישה מדי, חמודה מדי. היא פשוט לא כמוהם. הדרך שאבא שלה ניצל אותה קרע את ליבי לשתיים. לא מגיע את זה לילדה המסכנה. כל עוד זה תלוי בי, לא אתן לזה להתמשך. אשכנע את אליס לקחת אותה איתנו, אוכיח לו שהיא לא האויב שלנו כמו שחשבנו. אני די בטוחה שכבר חיברתי את כל הנקודות. הרעידות כשהבנים נגעו בה, הסימנים הכחולים, הנשיקה שאלברטו נתן לה. הוא נגע בה יותר מסתם בשפתיים. וקרע את ליבי להבין את זה. רציתי לשאול, לברר, אך לא ידעתי איך תגיב ואם תרצה לדבר על זה. זה נושא רגיש. בצורה מסוימת, הרגשתי שאנחנו די דומות ומשום מה, הרגשתי את הצורך להגן על הילדה המסכנה בכל דרך אפשרית. הדלת נפתחה ו2 חיילים נכנסו, לוקחים את האוכל שלנו ויוצאים מהחדר.
הבטתי לעבר איזבל שקמה לשירותים, מסתכלת במראה.
המראה.. פאק. איך הייתי כל כך מטומטמת ולא קלטתי את זה עד עכשיו? קמתי במהירות, מתעלמת מהכאבים העזים שתקפו את גופי. זה לא עניין אותי כרגע. התקדמתי לעבר המראה. איזבל הסתכלה עליי בבילבול. ״מה קרה?״ שאלה בחשדנות. ״המראה״ אמרתי והסטתי את מבטי, מחפשת כל דבר שאוכל לעטוף בו את ידיי ולשבור איתו את המראה, אך שום דבר לא היה. ״תנסי למצוא משהו לעטוף איתו את היד״ אמרתי במהירות לעבר איזבל, הולכת ברחבי החדר ומחפשת משהו.
אחרי כמה דקות של חיפושים, שבהם לא מצאנו כלום. התיישבתי על המיטה בייאוש. איך אשבור את המראה הזאת? ״אני מניחה שהלכה התוכנית״ אמרה איזבל בייאוש. שום סיכוי. אמצא דרך. הנדתי בראשי לשלילה וקמתי עוד פעם. התקדמתי לעבר המראה בצעדים כושלים. הבטתי לעבר כף ידי שגם ככה כבר הייתה פצועה קשות. לקחתי נשימה עמוקה ואזרתי את כל האומץ שהיה בתוכי. נאנחתי בייאוש והרמתי אותה. זה הולך לכאוב. ״מה את עושה״ שאלה איזבל בבהלה וקמה במהירות. לפני שהספיקה להגיע לכיווני, התקרבתי לעבר המראה ודפקתי את אגרופי עליה. כאב חד הציף את ידי. ״פאק״ לחשתי בכאב ולקחתי את ידי, עוטפת אותה בידי השניה. כיווצתי את פניי בכאב. שרף לי. ״את לגמרי השתגעת״ אמרה איזבל בתדהמה ונעמדה לידי. הבטתי לעבר המראה, שנשברה רק חלקית. היא תצטרך עוד אגרוף. ״ג'וליה לא! את תגרמי לעצמך נזק״ אמרה איזבל לעברי אך לגמרי התעלמתי. התקרבתי שוב והרמתי את ידיי, מתכוננת למכה שניה. הנחתי את אגרופי על המראה במהירות והכאב הלך והחמיר. היא כמעט נשברה לגמרי. הרמתי שוב את אגרופי והטחתי אותו על המראה. עוד כאב. כיווצתי את פניי בכאב בלתי נסבל. רציתי לצרוח מרוב כאב. המראה סוף סוף נשברה וחתיכות זכוכית נפלו ממנה. חייכתי בסיפוק וכבר לא היה אכפת לי מהכאב. התקרבתי במהירות לעבר החתיכות ולקחתי את ההכי גדולה, אוחזת בה בידיי. לקחתי עוד אחת ונתתי אותה לאיזבל. היא הביטה בי, המומה לגמרי ממעשיי הנוראים. הדלת נפתחה ולחץ הציף את פניה של איזבל. כנראה הם שמעו את הניפוץ. האם אני מוכנה לקרב? לגמרי לא. האם אלחם בכל מקרה? לעזאזעל כן. הכאב לא הזיז לי באותו שניה. הייתי חדורת מטרה להוציא אותי ואת איזבל מפה, וזה בדיוק מה שאעשה. ״אני מקווה שאת יודעת להילחם ילדה״ אמרתי בציניות לעברה ואידקתי את אחיזתי בזכוכית, גורמת לידיי לדמם עוד יותר. 2 חיילים הופיעו בכניסה. הם כיוונו לעברנו אקדחים. ״תורידו את הזכוכיות עכשיו!״ צעק אחד מהם, מטעין את הנשק. חייכתי לעברו בזדוניות. הסתכלתי לעבר צווארו. לקחתי את כל הריכוז שהיה לי ופיקסתי אותו שם. על הצוואר שלו. הסתכלתי לעבר הזכוכית שלי. ״תורידו את זה!״ צעק שנית, מתקרב טיפה. הרמתי בעדינות את ידיי, נכנעת. אך בלי ששמו לב, זרקתי את הזכוכית במהירות לעבר החייל, פוגעת בול בצווארו. חייכתי בסיפוק. דם התחיל לנטוף ממנו והוא אחז בצווארו. האיש השני הביט בו בתדהמה. ״איזבל! תזרקי מהר״ לחשתי לעבר איזבל בזמן שהחייל השני היה המום לחלוטין, מנסה לעזור לחבר שלו. ״אני לא יודעת איך!״ אמרה בלחץ. החייל הביט לעברנו. ״לעזאזעל איזבל! פשוט תזרקי״ צעקתי לעברה כשהחייל הרים את הנשק שלו שנית. היא הרימה את ידיה במהירות וזרקה את הזכוכית לעברו, פוגעת באיברו האינטימי. הבחור התקפל בכאב ונפל על הריצפה. ״אוקיי.. זאת גם דרך״ אמרתי בהפתעה לעבר איזבל, שהייתה נראת מופתעת מעצמה. ״קדימה אין לנו הרבה זמן״ אמרתי והתקדמתי במהירות לעבר החיילים. איזבל הלכה אחריי. הלכתי מאחוריי החייל שהיה בחיים ושברתי את מפרקו. לקחתי את הנשקים של החיילים והגשתי אחד לאיזבל. ״לירות את יודעת?״ שאלתי לעברה. ״אמ.. ניסיתי פעם לירות בחדר יריות״ אמרה בהיסוס. ״ו? הצלחת?״ שאלתי. ״יריתי לעבר הבחור שעמד לידי בטעות..״ לחשה. איך לעזאזעל מגיעים למצב כזה? ״אוקיי.. כנראה שעכשיו תצטרכי ללמוד״ אמרתי בחדות והטענתי את אקדחי. איזבל הטעינה אותו מיד אחריי. הרמתי את גבתי לעברה בהפתעה. ״את זה דווקא כן לימדו אותי..״ אמרה בגיחוך קטן. חייכתי לעברה. ״קדימה״ אמרתי ויצאתי מהחדר. מסדרון ארוך הופיע מלפנינו. ״תעמדי מאחוריי״ לחשתי לעבר איזבל והרמתי את אקדחי. היא הנהנה באיטיות ונעמדה מאחוריי, גם מרימה את אקדחה. אוי לי, בבקשה שלא תפגע בי בטעות. יריות נשמעו מאחורי דלת המסדרון. איזבל קפצה בבהלה ובילבול הציף אותי. למה נשמעות יריות? המשכתי ללכת באיטיות במסדרון, מהדקת את אחיזתי באקדח. הדלת נבעטה בחוזקה, גורמת לי ולאיזבל לקפוץ. ״איזבל תתכונני״ לחשתי לעברה. הבטתי לעבר הדלת, מוכנה לירות בכל מי שיכנס. הדלת נפרצה אחרי כמה שניות. 2 חיילים הופיעו בכניסה עם הנשקים שלהם. ״תורידו את הנשק!״ צעקתי לעברם בפקודה וכיוונתי את אקדחי לעברם. הם הורידו את אקדחם בהפתעה. ״בוס״ אחד מהם צעק. הוא הסתכל עליי כאילו ראה רוח רפאים. ״תסתום את הפה שלך!״ אמרתי, מכוונת את אקדחי לכיוון האיש שצעק. ״ג'וליה?״ שמעתי קול מוכר מהדלת. ליבי צנח לריצפה כשהבנתי באיזה קול מדובר. אחיזתי באקדח נחלשה וליבי פעם בחוזקה. ״ג'וליה?״ אותו קול שאל שוב והתקרב לעברנו. דמות הופיעה בדלת ותוך שניות ההבנה חלחלה בי. אליס. הבטתי לעברו בתדהמה. האם באמת הגיע בשבילי? הורדתי את אקדחי במהירות ורצתי לעברו. הוא פתח את זרועותיו ונכנסתי במהירות, אוחזת בו בחוזקה, לגמרי מבועתת שהוא יעלם שוב. תפסתי בחולצתו בחוזקה, מריחה את הבושם הגברי שכל כך התגעגעתי אליו. פאק.. כבר חשבתי שהוא נטש אותי. ״אני פה נסיכה, אני פה״ לחש לעברי ועטף אותי בזרועותיו. עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי להירגע. את בסדר. הצלחת לצאת מפה. אליס פה. דמעות הציפו את עיניי. אליס ניתק את חיבוקי במהירות והביט לעבר פניי ואחז בהם בדאגה. ״את בסדר? איך את מרגישה״ שאל בדאגה והביט לעבר גופי החשוף. הוא הוריד את הגקט שלו ושם אותו על גופי. ״פאק ג'וליה.. אני כל כך מצטער נסיכה״ לחש לעברי כמעט בכאב. הבטתי לתוך עיניו האפורות. פאק כמה שהתגעגעתי אליהם. ״תגידי משהו. בבקשה״ לחש לעברי בייאוש. הבטתי בפניו. זיפים הופיעו על פניו והראו בבירור שהוא לא טיפח את עצמו בזמן שעבר. מסביב לעיניו היו עיגולים שחורים וגדולים ושערו היה פרוע כאילו הרגע קם משינה. אחזתי בפניו בעדינות. מניחה את מצחי על מצחו. ״חשבתי שלא תציל אותי״ לחשתי בכאב לעברו. ״למה שתחשבי את זה?״ שאל בבילבול. עצמתי את עיניי בכאב. הם לא הספיקו להגיד לו, אך המחשבה שיש להם מידע כזה עליי הטרידה אותי לא פחות. ״התגעגעתי אלייך כל כך״ לחשתי בכאב, בזמן שדמעות יורדות במורד לחיי. ״אני מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן״ אמר באשמה. הנדתי בראשי לשלילה והתנתקתי ממצחנו המחוברים. ״בבקשה אל תאשים את עצמך״ אמרתי והבטתי לעברו. הסתכלתי לתוך עיניו. התחוללה שם סערה שלמה. זעם, אשמה, כאב, חרטה. הכל. אחזתי בפניו בעדינות ונישקתי את שפתיו. כל כך חיכיתי לרגע הזה. שפתיו החמות, מגעו החם, הריח הגברי והממכר, תחושת הביטחון, זה היה מושלם כמו שדמיינתי. בדיוק מה שהשאיר אותי שפויה בזמן שהייתי פה. חקרתי את פיו באגרסיביות. אוחזת בו כאילו הוא עלול להיעלם לי כל שניה. ידיו אחזו בפניי בעדינות, ונשיקתו הייתה כמו אוויר צח לנשימה. התנתקנו מהנשיקה באיטיות, מביטים זה בזה. ״קדימה, בואי ניקח אותך הביתה״ לחש אליס לעברי והנהנתי במהירות. התרחקתי טיפה ממנו, אוחזת בידו. הוא הביט לעבר איזבל בשנאה טהורה. ״תקשרו אותה. היא באה איתנו״ אמר אליס בקרירות. איזבל הביטה לעברי בפחד. ״לא, רגע אליס״ אמרתי והבטתי לעברו. הוא הסיט את מבטו לעברי בסימן שאלה. ״היא.. ״ אמרתי, בולעת את רוקי בכבדות. ״היא איתי״ אמרתי, נעמדת ליד איזבל. ״היא לא אויבית אליס. היא עזרה לי כשהיינו שם״ אמרתי והבטתי לעבר איזבל בחיוך קטן. ״אל תדברי שטויות ג'וליה. היא אויבית״ אמר אליס בקרירות. ״תקשרו אותה״ אמר שנית. ״לא!״ הרמתי את קולי ונעמדתי מלפניי איזבל. ״אליס.. תן לי לדבר איתך שניה בצד״ ביקשתי. הוא הביט לעבר איזבל בנוקשות אך הנהן. לקחתי את ידו ויצאנו מהמסדרון. ״בבקשה אליס. אני נשבעת לך שהיא לא אויבית״ אמרתי בניסיון לשכנע אותו, אך לפי מבטו הוא לא נראה כזה משוכנע. ״תסתכל על גופה״ אמרתי. ״היא נראת לך כמו אויבית?״ שאלתי לעבר אליס. גם גופה של איזבל היה מלא בפצעים וסימנים. אני לא היחידה שעברה התעללות שם. ״בבקשה אליס. אני מתחננת אל תעשה את זה. תן לה לחזור איתנו״ לחשתי בהתחננות. הוא הביט לעברי כלא מאמין. ״את מצפה שאסמוך עליה?״ שאל והסתכל לכיווני כאילו אני יצור שנפל מהחלל. הנדתי בראשי לשלילה. ״אל תסמוך עליה״ אמרתי לעברו. ״תסמוך עליי״ הוספתי ישר אחרי זה. ״אתה סומך עליי נכון?״ שאלתי בתקווה. הוא הנהן. ״כמובן״ אמר. ״יופי״ אמרתי בחיוך קטן. ״אני סומכת עליה. אז תסמוך עליי. בבקשה״ אמרתי בהתחננות ואחזתי בידו. הוא הביט לעברי לכמה שניות. ״היא תבוא איתנו״ אמר והקלה הציפה את ליבי. חייכתי קלות והנהנתי. ״אבל היא תיהיה קשורה ויהיה לידה שומר ראש צמוד עד שאדע שאפשר לסמוך עליה״ אמר אליס בזהירות. ״זאת הדרך היחידה שהיא באה״ קבע. הנהנתי לעברו למרות אי הסיפוק. אולי היא תהיה עם שומר ראש וקשורה, אך עדיין זה יהיה יותר טוב מכלום. יותר טוב מאשר להשאיר אותה עם האבא הזוועתי שלה. הלכנו בחזרה לעבר איזבל ו2 החיילים. אליס הנהן לעבר אחד מהם והוא התקרב לעבר איזבל. היא הביטה בי בבילבול. הנהנתי לעברה באיטיות, מסמנת לה שהכל בסדר. ״אליס הסכים שתבואי איתנו אם תהיי קשורה ועם שומר ראש עד שהוא ידע שאפשר לסמוך עלייך״ אמרתי לעברה. פניה הביעו הקלה והיא הנהנה קלות. היא גם ידעה שזה הרבה יותר טוב מאשר לחזור לאבא שלה. ״תודה״ היא לחשה לעברי בחיוך קטן כאשר התחלנו ללכת לכיוון המכונית. הנהנתי לעברה בחיוך קטן. אליס לקח את ידי. ״ג'וליה!״ שמעתי קול נוסף. הסתובבתי במהירות, מבחינה במתיאו. מבט מודאג ניכר על פניו. התקרבתי לעברו במהירות. הוא פתח את זרועותיו ועטף אותי בחיבוקו. ״פאק ג'וליה.. הדאגת אותנו״ אמר מתיאו בהקלה בעודו מחבק אותי. הידקתי את אחיזתי בחיבוקו החם. גם אליו התגעגעתי. ״כבר חשבתי שאצטרך לשים רצועה למטורף שלך, שלא יתחרפן לי״ אמר מתיאו בציניות. גיחכתי לעברו. ״התגעגעתי להומור השבור שלך״ לחשתי לעברו, בזמן שדמעות יורדות במורד פניי. ״יש לך ריח נוראי״ אמר מתיאו שוב וגרם לי לצחקק. ״גם אני התגעגעתי אלייך קטנה״ הוסיף בגיחוך קטן. ניתקתי את חיבוקי ממנו. מתיאו הביט לעבר פניי בדאגה. ״את נראת זוועתי ג'וליה״ אמר בדאגה. צחקתי. ״תודה רבה מתיאו״ אמרתי בחיוך קטן. הוא גיחך. ״קדימה, בואו נלך״ אמר אליס מאחורינו. הסתובבתי לעברו והתקדמתי.
התיישבתי ליד אליס מקדימה, בזמן שמתיאו התיישב ליד איזבל מאחורה. אליס עטף את ידיי בידו והתחיל בנסיעה.
״למה היא איתנו?״ שאל מתיאו לעברי. ״לפי מה שזכור לי היא האויב״ הביט לעברה. היא הסיטה את מבטה ממנו במהירות, מסתכלת לעבר החלון. דמעה ירדה מעיניה ואחריה עוד רבות. הבטתי לעבר אליס. ״היא איתנו עכשיו״ אמרתי בהיסוס, עדיין מביטה לעברו. הוא הנהן קלות, נותן לי אישור קטן לדבריי. חייכתי בעדינות.
איזבל התחילה לבכות בשקט והניחה את ראשה על החלון. ״אמרו לך פעם שיש לך בכי מכוער?״ שאל מתיאו לעבר איזבל. הסטתי את מבטי לעברו. ״מה?״ שאלה איזבל בבילבול והסיטה את מבטה מהחלון לעבר מתיאו. ״יש לך בכי מכוער״ אמר מתיאו שוב. איזבל הביטה לעברו בתדהמה קטנה. הוא קרץ לעברה, מה שגרם לה לפלוט ציחקוק קטן. ציחקקתי והחזרתי את מבטי לעבר אליס. מתיאו התקרב לעברי מאחורה. ״אני לא צחקתי, סתם לידע כללי״ לחש לעברי בלי שאיזבל תשמע. צחקתי קלות והעפתי סטירה קלה לראשו. הוא גיחך וחזר לשבת מאחורה.