נקמה מתוקה💋

פרק 26

ג'וליה-
דקירות כואבות פילחו את דרכם לכמה מקומות בגופי. פקחתי את עיניי בעדינות, מסתכלת מסביבי. הייתי במרתף. הבטתי בגופי, שכבר לא היה מלא בדם. תחבושות כיסו את רוב גופי ובגדים חדשים הופיעו. קמתי בעדינות מהמיטה, מתכווצת בכאבים מייסרים. ״ג'וליה!״ שמעתי קול קורא לעברי. הסטתי את מבטי לעבר איזבל. ״תודה לאל! את בסדר?״ שאלה בדאגה, סוקרת את גופי במהירות. הנהנתי לעברה באיטיות. אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי לכאן.. פלאשבקים קטנים הכו בי אחד אחרי השני.

׳אחחח׳ צרחתי בחוזקה כשהאש נגעה בבטני החשופה והפצועה.
כל גופי בער באש והרגשתי את ראשי מסתחרר במהירות. דמעת כאב ירדה מעיניי. עצמתי את עיניי בכאב ונשכתי את שפתי התחתונה.

אוקיי.. אני מניחה שאני יודעת איך הגעתי לכאן. ״כל הגוף שלך ג'וליה.. זה מזעזע.״ אמרה לעברי איזבל בזעזוע. ״אהיה בסדר״ השבתי בעודי מתקדמת באיטיות לעבר השירותים של המרתף. כל גופי כאב והרגשה שורפת במיוחד הציפה את בטני. נפלתי על ברכיי ואחזתי בבטני הכואבת. הבטתי לעבר התחבושת שהתמלאה בדם. אוי.. זה לא נראה טוב. ״ג'וליה?״ שאלה איזבל בעודה קמה ממקומה. ״מה קרה?״ הוסיפה והתכופפה לידי. ״אני חושבת שהפצע נפתח״ לחשתי בכאב. איזבל קמה במהירות ורצה לעבר דלת המרתף. ״היי! תפתחו את הדלת״ צעקה איזבל לעבר דלת המרתף. היא התחילה לדפוק בפראות שכאבה לאוזניי. ״איזבל.. תפסיקי״ התכווצתי בכאב. ראשי כאב בטירוף. ״את צריכה רופא״ אמרה איזבל בדאגה בעודה ממשיכה לדפוק על הדלת בחוזקה. ״תפתחו לעזאזעל! ג'וליה צריכה רופא״ צעקה בחוזקה. ״איזבל הם לא יענו לך״ אמרתי לעברה בקוצר רוח. רק חיכיתי שתפסיק. הצרחות שלה לא הועילו במיוחד לכאבי ראש הנוראים שלי. איזבל התקרבה לעברי במהירות והתכופפה. ״אביא לך נייר״ אמרה וקמה לעבר השירותים. היא לקחה נייר והתקדמה במהירות. היא התכופפה לעבר בטני המדממת. ״אפשר?״ שאלה והצביעה לעבר התחבושת המלאה בדם. הנהנתי קלות. היא תפסה בתחבושת והתחילה להוריד אותה בעדינות. התכווצתי בכאב כשהתחבושת נדבקה לפצע שלי בעקבות הדם. היא הורידה את התחבושת והניחה על בטני הפצועה את הנייר. כן.. כאילו זה יעצור את זה. הדלת נפתחה בפראיות ואליס הופיע במרתף. ״מה קרה?״ שאל בעודו מתקדם לעברנו בצעדי ענק. ״אני חושבת שהפצע שלה נפתח״ אמרה איזבל בפאניקה. אליס התקדם לעברי וסקר את בטני. ״אקרא לרופא״ אמר במהירות ויצא מהמרתף.
לאחר כמה דקות, אליס הגיע ביחד עם רופא. הרופא נכנס ואליס אחריו. הרופא התקדם לעברי ופתח את התיק שלו. הוא הביט לעבר בטני וסקר אותה. ״סך הכל נפתח הפצע, נצטרך לתפור לה עוד פעם״ אמר הרופא. ״אוקיי אז תתפור לה״ אמר אליס. ״אני לא יכול לעשות את זה פה.. היא תצטרך לבוא לבית חולים״ אמר הרופא והביט לעבר אליס. אליס הניד בראשו לשלילה. ״שום סיכוי״ אמר במהירות. ״איך תפרת לי מקודם אז?״ שאלתי בבילבול. ״היית חסרת הכרה. עכשיו את לא חסרת הכרה ולא אוכל לתפור לך את זה בלי חומר מרדים, מה שאין לי פה״ אמר הרופא. ״היא לא הולכת לבית חולים״ אמר אליס בקרירות. ״אין דרך אחרת״ השיב הרופא. ״היא לא נכנסת לבית חולים. מה לא מו-״ ״אעשה את זה״ אמרתי לעבר שניהם. אליס הסיט את מבטו לעברי וכך גם הרופא. ״אעשה את זה עם הכרה. זה לא משנה לי״ אמרתי בפשטות. רוב הסיכוים שאתחרט על זה בהמשך, אבל למי אכפת? ״לא.״ קבע אליס. ״אין דרך אחרת אליס. פשוט אעשה את זה ככה״ אמרתי לעברו. הוא הביט לעבר הרופא. ״זה אפשרי?״ שאל. הרופא הנהן. ״אבל זה כנראה יכאב״ הוסיף. ״נמצ-״ ״אעשה את זה.״ קבעתי, קוטעת את דבריו של אליס. הרופא הנהן לעברי והוציא את הכלים. פחד הציף את גופי כשהרופא התקדם לעבר בטני החשופה ונגע בה בעדינות. התכווצתי בכאב כשהרופא הכניס את המחט לתוך הפצע. כאב חד הציף את גופי וכיווצתי את אגרופיי.