נקמה מתוקה💋

פרק 34

שמתי כמות נכבדת של בלילה על המחבת, מסובבת אותה ברחבי המחבת.
הפכתי את הפנקייק בזהירות, שמה אותו על צלחת מלאת הפנקייקים. קמתי במיוחד היום, כדי להכין לאליס ארוחת בוקר ליום הולדת. לאחר מכן, אתן לו את המתנה. בטני התהפכה מצד לצד בחשש מהבוקר. ״אנה, תוכלי להביא לי את הצלחות?״ הסטתי את מבטי לעבר אנה. אנה הנהנה קלות בעודה מניעה את רגליה לכיוון המטבח. הושטתי את ידיי לעבר השולחן, מניחה את הפנקייקים המוכנים. ״תודה״ חייכתי קלות לעבר אנה, שהגישה את הצלחות לעברי. ״את רוצה לראות מה הכנתי לאליס?״ לחשה אנה לעברי, בעוד התרגשות ניכרה בקולה. הנהנתי בחיוך. ״כמובן״ לחשתי לעברה בחזרה. חיוכה של אנה גדל, בעוד רגליה הקטנות התקדמו בריצה לעבר המדרגות.
״תראי!״ קולה של אנה נשמע במורד המדרגות. הסטתי את מבטי לעברה. ידיה הקטנות החזיקו בשני צמידים קטנים אדומים, ממש כמו אלה שעשתה לי ביום הולדתי. חיוך נפרש על שפתיי. ״זה מהמם אנה!״ הבטתי לעבר הצמידים המתוקים, אליס בהחלט יאהב את זה. טוב, הוא יאהב כל דבר שאנה תכין. ״אני יכולה ללכת להעיר אותו?״ קולה של אנה הביע התרגשות. הנהנתי קלות, בעוד גופה הקטן רץ בחזרה לעבר המדרגות. גיחכתי קלות. צעדים נשמעו במורד המדרגות, גורמים לי להסיט את מבטי. ״בוקר טוב״ חייכתי קלות לעבר מתיאו. ״יש פה ריח מדהים״ מתיאו התקדם לעבר המטבח. ״כל זה בשביל אליס?״ שאל מתיאו בעודו מביט במבחר המאכלים ששמתי על שולחן האוכל. הנהנתי קלות. ״וואו, לא יכול לחכות ליום הולדת שלי״ אמר מתיאו בעודו מתיישב. ציחקקתי קלות, מתיישבת לידו.
״הו, ילד היום הולדת הגיע״ מילמל מתיאו בעודו דוחס פנקייק לתוך פיו. הסטתי את מבטי לעבר אנה ואליס היורדים במדרגות. אליס לבש טרנינג, בעוד חזהו היה חשוף, חושף קעקועים ברחבי גופו. שערו היה פרוע בצורה סקסית ביותר. איך זה יתכן להיות כל כך סקסי, אפילו אם קמת לפני כמה דקות? ״אני אפילו לא רוצה לדעת איזה מחשבות מטרידות עוברות לך בראש לגבי אח שלי״ לחש לעברי מתיאו. ״תסתום״ לחשתי, מכה בכתפו קלות. ״סתם הסתכלתי״ הכחשתי. לגמרי הערכתי את מראה הבוקר שלו. הוא פשוט.. מדהים. דוגמן מהלך. ״כן, ברור. ואני בתול״ השיב מתיאו. ״מה?״ שאלתי בבילבול. ״זה כאילו שני דברים שלא באמת קרו? עזבי״ נאנח מתיאו. ציחקקתי קלות. ״בוקר טוב״ הפנתי את מבטי לעבר אליס ואנה. צמיד אדום על ידו של אליס תפס את תשומת ליבי. אני מניחה שאנה הספיקה לתת לו את המתנה שלה. ״בוקר טוב״ חייך אליס קלות בעודו מתיישב. ״כל האירגונים האלה בשבילי?״ שאל אליס, לוקח פנקייק. הנהנתי קלות בחשש. ״לא היית צריכה, אבל תודה.״ אליס חייך קלות. הנהנתי באיטיות.

לאחר שסיימנו לאכול, אליס עלה לחדרו בטענה שיש לו כמה עיסוקים לעשות, שקשורים לעבודה.
לאחר שלקחתי את הציור ביחד איתי, התקדמתי לעבר חדרו של אליס. בטני התהפכה מצד לצד בעוד הרגשתי את הצורך להקיא. זה נוראי, אני כל כך לחוצה. כפות ידיי הזיעו כאילו מדובר ביום הכי חם בשנה, גורמות לציור לחמוק מידיי כל שניה. הושטתי את ידי לעבר הדלת, דופקת קלות. ״כן?״ קולו של אליס נשמע. נשכתי את שפתי התחתונה בלחץ. לקחתי נשימה עמוקה, פותחת את דלת חדדו לרווחה. אליס הרים את מבטו לעברי, מבחין בבלוק הציור. ״היי״ חייכתי קלות. ״היי״ השיב אליס. ״אהה..״ קולי רעד קלות בלחץ. הבטתי לעבר הציור שהיה מוסתר. ״הכנתי לך מתנה״ חייכתי קלות. ״אני רואה״ גיחך אליס. הבטתי לעברו, מהנהנת קלות. מבטי סקר את גופו החצי עירום, מתעכב על חזהו החשוף והשרירי. צמרמורת נעימה עברה בגופי כשדמיינתי את עצמי לידו. ״את מתכוונת להראות לי את המתנה, או להמשיך לבהות בי?״ שאל אליס בהרמת גבות. הבטתי לעברו במבוכה בעוד מבט משועשע עלה על פניו. הנהנתי קלות, מתקדמת עם הציור בידיי. ״האם זה הציור שהכנת אתמול?״ שאל אליס בעודי מתקרבת לכיוונו. ״כן.״ השבתי. הייתי כל כך לחוצה. ״אוקיי, אז״ לקחתי נשימה עמוקה. ״לא הייתי בטוחה מה לעשות לך, רציתי משהו עם משמעות. לא משהו עם כסף. כסף יש לך בכמויות״ דיברתי בעוד מבטו של אליס מפוקס בפניי. ״אז..״ בלעתי את רוקי בכבדות. ״הכנתי לך ציור״ המשכתי. אליס הנהן קלות בסקרנות, מחכה שאסובב את הציור. ליבי הלם בחוזקה. סובבתי את הציור באיטיות לעבר אליס. ״חשבתי שזה.. יהיה משמעותי.״ לחשתי בעוד הציור מסתובב לכיוונו. מבטו קפא על הציור של אימו ואחותו. סקרתי את מבטו. עיניו האפורות השתנו באפור כהה, בעוד כיווץ קטן במצחו הופיע. האם לא אהב? בבקשה תאהב. בבקשה. שקט שרר בחדר, כל כך חזק שיכולתי לשמוע את דפיקות הלב המואצות שלי. נשכתי את שפתי התחתונה בלחץ. למה הוא לא מגיב? ״אני מצטערת אם זה לא בסדר. חשבתי אולי זה יהיה משמעותי״ דיברתי במהירות. אני לא חושבת שהוא אוהב את זה. מבטו של אליס נשאר קפוא על הציור. בלעתי את גוש הכאב שעמד בגרוני. ״אני מצטערת.. הייתי צריכה לדעת שזה לא בסדר.״ הנדתי בראשי לשלילה, מסובבת את הציור בחזרה לכיווני. ״לא..״ לחש אליס. הבטתי לעברו, בעוד עיניו השקיפו כאב. בפעם הראשונה, הוא נתן לי לראות מה מתחולל שם, ולעאזעל, הרגשתי רע. יש שם כל כך הרבה כאב, צער. רציתי לעזוב הכל ולחבק אותו, להבהיר לו שהכל יהיה בסדר. ״זה מדהים״ המשיך אליס. קולו היה צרוד בעוד ידיו ניגשו לעבר הציור. ידיו ליטפו בעדינות את הדמויות של אימו ואחותו, בעוד הבעת כאב ניכרה על פניו. ״זה כל כך מדויק..״ לחש. הוא לקח את הציור מידיי, מקרב אותו לחיקו. הוא הסיט את מבטו לעברי בתדהמה. ״עשית את זה בשבילי?״ שאל. הנהנתי קלות. ״ברור״ לחשתי בחזרה. ״זה כל כך יפה ג'וליה, תודה לך.״ השיב אליס, מחזיר את מבטו לציור. חיוך קטן עלה על שפתיו של אליס, בעודו מניח את הציור בצידו השני של המיטה. ״את כל הזמן הזה השקעת רק בי?״ שאל בחיוך. הנהנתי קלות. ״רציתי משהו מיוחד״ מבוכה ניכרה בקולי. ״זה בהחלט מיוחד. תודה לך ג'וליה״ השיב אליס. הנהנתי קלות בחיוך קטן.
שקט מביך שרר בחדר, גורם לי לרצות לקחת את רגליי ולברוח.
״אז אתה עושה משהו מיוחד?״ שאלתי, בניסיון לשבור את השתיקה. ״רק מועדון עם מתיאו בערב.״ השיב אליס בקלילות. ״מועדון?״ שאלתי בבילבול. למה מועדון? אני חושבת שקולי הביע טיפה קנאה. התפללתי שאליס לא שם לב, אך כל מה שהייתי צריכה זה מבט אחד בפניו כדי להבין שכן. חיוך גדול נפרש על שפתיו בעוד גבותיו הורמו בשעשוע. ״כן, מועדון.״ הנהן קלות בהתגרות. ״מקנאה?״ שאל. ״לא.״ עניתי במהירות. על מי אני עובדת? שנינו יודעים שכן. מאוד. בעצם, אהרוג כל אישה שתחשוב להתקרב אליו, והלוואי והייתי צוחקת. אליס גיחך קלות. ״אני בטוח, נסיכה״ קולו היה משועשע. ״אני לא מקנאה״ הרמתי את כתפיי, אך עדיין זה לא עבד על שנינו. ״בסדר״ הנהן אליס. ״אני לא.״ חזרתי שנית. ״את מנסה לשכנע אותי או אותך?״ גיחך אליס. ״לא אני פשוט.. אומרת״ השבתי. ״כמו שאמרתי, בסדר.״ אליס הנהן קלות. ״אני בטוח שזה לא יפריע לך אם אלך לחגוג נכון? מתיאו מצפה ממני לצוד הלילה.״ הרים אליס את גבותיו. ״לצוד? פשוט תגיד לזיין.״ גיחכתי קלות. ״אתה מוזמן לצוד, זה לא מפריע לי״ המשכתי בהרמת כתפיים, בעוד קולי היה מלא בביטחון. או שלפחות ככה שמעתי? יש מצב שלאוזניו של אליס זה היה נשמע כמו קנאה. ״יופי, אז אני אהנה היום״ חיוך מטריף נפרש על שפתיו של אליס. הנהנתי קלות באיטיות.
״לא אפריע לך, אתה עסוק בעבודה״ השבתי במהירות, מניעה את רגליי לעבר יציאת חדרו. לפי שהספיק לפתוח את פיו, יצאתי במהירות.
אני לא מבינה על מי אני מנסה לעבוד. אליס יודע, אני יודעת. אני רוצה אותו. כל כך רוצה אותו. אז למה אני לא מצליחה לשחרר מהעבר? זה תמיד שם, בחלק האחורי של הראש שלי, אומר לי לא לסלוח. איך אוכל להיות כל כך צבועה, הרי עשינו את אותו דבר. נקמנו בשביל אהובי ליבנו.
כשאני מסתכלת על אליס, אני רואה בית חדש. הרגשה שהרגשתי כשהסתכלתי על הוריי. הוא נותן לי תחושת ביטחון, ואני אוהבת את זה. אני רוצה כל חלק בו. את הטוב, ואת הרע. הכל.
בלעתי את גוש הכאב בגרוני, בעודי מתקדמת לעבר חדרי.
זה משגע אותי שאליס הולך לזיין בנות אחרות, אך מצד שני אני זאת שתדחה אותו, שהתחמקה ממנו במשך חודש וסגרה לו את הדלת בפנים כשהוא ירד על ברכיו והתחנן למחילה. אז איך אוכל להיות צבועה ולהשתגע מזה? לא מגיע לי.