אני ואת💕

פרק שני💕

נקודת מבט סופיה:
אני ומאיה הגענו לעבודה באיחור של 2 דק(לא מפתיע) וישר התחלנו לסדר בשביל האורח הכל-כך חשוב ומיוחד הזה.אני מאוד מקווה שזה יהיה שווה את זה ובאמת ישלמו לנו שכר יותר גבוה למה זה ממש קשה כל הניקיונות והסידורים האלה!
סיימנו לסדר את המסעדה.אני לא צוחקת היא הייתה יותר נקייה מהבית שלי ואני בן אדם חולה נקיון!!
הבוס קרא לכולם להגיע למשרד שלו והסביר לנו שמי שמגיע הוא אדם מאוד חשוב ואנחנו חייבים לכבד כל דבר שהוא מבקש מאיתנו.גם אם הוא ממש קיצוני.הוא הסביר שזה בעל המקום ושהוא טיפה מסוכן אז להיזהר גם..
הבוס סיים את השיחה וכולם חזרו למקומות.אני ומאיה הלכנו לשבת ליד הבר לדבר קצת עם ג׳וני(הברמן).בזמן האחרון אני רואה שיש משהו בין ג׳וני למאיה...הם לא מפסיקים לפלרטט אחד עם השני ואפילו לא שמים לב לזה שאני פאקינג לידם!!!כאילו הלו אחר-כך תיהיו זוג יונים לא עכשיו.
פתאום הדלת נפתחה ונכנסו מלא אנשים לבושים בשחור ובאמצע יש גבר עם עניים חומות ושיער שחור לבוש אלגנטי.בהתחלה לא ייחסתי לו חשיבות,אבל הרגשתי שמישהו מסתכל עלי וזה הגיע מהכיוון שלו אז העברתי את המבט שלי לשם וצדקתי. הוא בהה בי והמבטים שלנו נפגשו.לא הרגשתי בנוח אז הלכתי למטבח בתקווה שהוא ישב איפשהו ולא נחליף מבטים יותר.
הייתי במטבח משהו כמו 10 דק והבוס שלי נכנס בפאניקה ושואל את כולם איפה סופיה . ישר ניגשתי אליו שאלתי אותו אם יש בעיה כלשהי. הוא אמר לי שמר ווסלי רוצה להזמין הזמנה דווקא ממני. טוב...עניתי לו ויצאתי מהמטבח.הבוס נתן לי מבט כזה דואג כזה של תשמרי על עצמך או משהו בסגנון.לא הבנתי את המבט וגם אם לזה הוא התכוונן אף אחד בחיים לא יחליט עלי.ניגשתי לשולחן היחיד שהיו בו אנשים.שלום אני סופייה אני המלצרית שלכם היום,מה תרצו להזמין? אמרתי בחיוך הכי מזוייף שלי.בעודי מחכה לתשובה אני מרגישה שוב כאילו מישהו מסתכל עלי ושמה לב  *אליו*
לא יודעת איך לא שמתי לב לפני זה שהוא יושב ממולי....אבל הוא ישב ובהה בי ובחן כל תנועה וכל מילה שיצאה ממני.
״אני אשמח להזמין אותך יקירתי״ פתאום צץ משום מקום מהאדם הזקן והמוזר שישב משמאלי.
סליחה אבל אין לנו מנה בשם ״אותך יקירתי״ עניתי
ראיתי את החיוך הקטן שעלה על פניו של הגבר שבהה בי מקודם ואז הוא חזר להיות רציני.
חמודה אני לא חושב שהבנת מה שאמרתי אותו הזקן ענה לי בחזרה
אני אחליט מה אני אזמין ואם זאת את זאת תיהיי את הוא הוסיף.
עמדתי בהלם.
לא הספקתי לקלוט מה קרה ואותו הזקן כבר היה קשור באזיקים.
לידו עמד הגבר ההוא.הוא היה נראה רותח מעצבים.
נקודת מבט מייקל:
התיישבנו כולם מסביב לשולחן,מחכים למלצר.ניגשה אלינו מישהי איך שהיא ראתה אותי היא התחילה לפלרטט איתי.זה לא התאים לי,מי היא בכלל?והאם היא יודעת מי אני בכלל? חשבתי לעצמי. לפני שהספיקה לשאול מה נרצה להזמין קראתי לבוס והעפתי אותה מאיתנו.ביקשתי ממנו שיביא את המלצרית הבלונדינית עם המדים הורודים.הוא היה נראה לחוץ מאוד וישר רץ למטבח.הוא נכנס לשם בפאניקה ויכולנו לשמוע הכל.״סופייה איפה סופייה״ הוא צעק ושמענו.אז קוראים לה סופייה...שם יפה בול כמו האדם שהוא שייך לו.סופייה יצאה מהמטבח במבט אדיש וחסר עניין...לא שמה לב אלי,ואני ממשיך לבהות בה.״שלום אני סופייה אני המלצרית שלכם להיום,מה תרצו להזמין?״
הוא אומרת ותוך כדי שמה לב אלי.אני רואה שהיא מרגישה לא בנוח כשאני מסתכל עליה,אני אוהב את זה.
״אני אשמח להזמין אותך יקירתי״אומר רוברט.התחלתי להתעצבן.
רוברט. היה פעם אדם שחייב לנו המון כסף,הוא החזיר הכל..זכה בלוטו והחזיר הכל.יש לו מזל אם לא ממזמן הייתי הורג אותו.בכל מקרה הוא בא איתנו כי הוא ראה אותנו ברחוב והחליט להיכנס לדבר איתנו . לי לא הייתה בעיה כי האדם שאיתו צריכה להיות הפגישה מגיע באיחור טיפה.״סליחה אדוני אבל אין לנו מנה בשם אותך יקירתי,תרצה להזמין משהו אחר?״סופייה ענתה לו .אהבתי את התשובה שלה,והפרצוף של רוברט קרע אותי.אבל אסור לצחוק או לחייך.ניסיתי להשאר אדיש.
״חמודה אני לא חושב שהבנת מה שאמרתי,אני אחליט מה אני אזמין ואם זאת את זאת תיהיי את"כאן הוא עלה על כל גבול!מי הוא חושב שהוא?! אזקתי אותו וביקשתי שישלחו אותו למרתף בבית שלי .חזרנו לשבת וכולם ביצעו את ההזמנה שלהם.סופיה הייתה נראת המומה ועל סף בכי.אני חייב לברר עליה עוד!