מפונקת מאוהבת

פרק 18

המשפטים האחרונים לא היו מוצאי חן בעיניי בכלל. בכלל.

דפקתי בדלת. הדמעות חזרו להרטיב את פניי..

הוא פתח את הדלת בעצבנות וברגע שראה אותי בכה, פניו נרפו.

הוא הסתכל עליי כמה שניות בלי לומר דבר.

"אפשר להבין מה קרה..?" שאלתי וניגבתי את הדמעות.

"אל תבכי.." אמר בקול עדין.

"אל תגרום לי לבכות אז אני לא יבכה" אמרתי.

"כנסי.." אמר.

ישבנו בחדרו מסתכלים אחד על השנייה והמבטים אומרים הכל.

"אני לא אוהבת את המשחקים האלה עמית.." אמרתי.

"אני באמת מצטער.. זה.. זה לא היה קשור אלייך כל מה שהיה.. סתם הוצאתי את העצבים שלי עלייך כי.. סתם עוברת תקופה לא משהו.. בסדר? את סולחת לי?" אמר. זה היה נשמע בלי רגש, לא אוהב..

לא הבנתי לאיפה נעלם העמית שהתאהבתי בו..

"לא" אמרתי ונעמדתי בשביל לצאת מהחדר.

"נו אלי אל תקשי עליי עכשיו"

"אני מקשה?! יחס בסיסי זה מה שאני מבקשת. לא יותר.

ואם עוברת עלייך תקופה קשה, אתה יכול לספר.

כי להגיד לבנות אחרות שאתה אוהב אותן בטלפון או מה שזה לא יהיה, לא בדיוק פותר כלום.

אין לי כוח לשטויות האלה.. ועוד אני זאת שצריכה להתבגר אה?!" אמרתי ובלי לחכות לתשובה התקדמתי לצאת מהחדר.

"יאו אלינור זה לא מה שאת חושבת שזה. מישל היא.. אני.. אני יסביר לך הכל" אמר.

"לא רוצה לשמוע. זה נגמר" אמרתי ויצאתי מהחדר.

"אלינור.." הוא יצא אחריי למסדרון ותפס בידי.

"תעיף את היד שלך ממני או שאני צורחת" אמרתי.

הוא לא הקשיב לי ומשך אותי לחדרו. הוא נעל את הדלת והושיב אותי על המיטה.

"ככה את מכירה אותי? ככה?"

"לא. וזאת בדיוק הבעיה פה" ניגבתי את הדמעות שזלגו באיטיות ומרחו את כל האיפור שלי, ויחד איתו, את כל האהבה שלי.

"נו אלי.. תקשיבי לי.. סבתא שלי היא.. היא לא במצב טוב. צריכים כסף דחוף לטיפולים..ו.. זה תקופה לחוצה ממש כי אני היחיד בערך במשפחה שמשקיע בכסף הזה לטיפולים.. ואת לא מבינה כמה קשה לנו עכשיו.. ו.." אמר ועצרתי אותו "תפסיק ללכת סחור סחור. מי זאת מישל?".

הוא שתק.

"באמת חבל.. חבל.. חבל שהאמנתי להבטחות המטומטמות שאמרת.. אני לא עוד אחת מהזונות האלה שמסכימות לשכב איתך כל שני וחמישי, מצטערת" אמרתי ונעמדתי שוב לצאת מהחדר.