מפונקת מאוהבת

פרק 24

נק' המבט של עמית:
יופי. כל הכבוד מישל. באמת כל הכבוד. משאירה אותי ואותו פה בבית חולים לבד.. . לא מסוגל להסתכל עליו.. משום מה משהו מונע ממני להתקרב אליו בכלל. דווקא לו, אחי בלב, בנשמה, בנפש, שהיינו אחד לצד השני כל החיים- דווקא לו אני לא מסוגל לסלוח. הסתכלתי עליו מזווית העין, הוא ישב וידיו על ברכיו, מסתכל על הרצפה.
"תדברו כבר" אמרה לפתע סבתא.
"שילמד להתנהג כמו בנאדם, כמו אח" אמרתי.
"עבר יותר מידי זמן בשביל שתסלח לי כבר.." אמר אסף ונעמד.
"לא בשבילי"
"לה סלחת, כן? ולי.. אני אחיך.. לי לא סלחת. תיקח דברים בפרופורציות אחי, זה קרה בטעות, בלי שום כוונה.. והצטערתי כבר יותר מידי.. אין לי יותר מה להגיד" אמר אסף. הוא התכוון לכל מילה.
"מזל טוב" אמרתי.
"על?"
"עלייך ועל ליאן" חייכתי חיוך קטנטן לכיוונו.
חשבתי לעצמי, כמה כבר אפשר לכעוס על אחיך ? הוא אחי, אחרי הכל. ואני אוהב אותו.
"תודה אחי" חייך גם הוא.
צחקנו שנינו.
אחרי כמה דקות, הבנות חזרו. הן היו נראות נסערות.

נק' המבט של אלינור:
"מאמי צריך ללכת.. המסעדה.." אמרתי.
השיחה עם מישל טלטלה אותי. אחרי שאמרה לי שהיא מאוהבת באסף, היה לי קצת קשה לעכל. גם לה זה היה נראה הזוי שהיא התאהבה במישהו שצעיר ממנה בשלוש שנים, קצת יותר. אבל 'ככה זה, באהבה לא בוחרים' אמרה לי.
"אה נכון.." אמר עמית.
"אני ידבר איתך אחר כך.. מבטיחה.." לחשתי למישל.
"תודה על הכל.." אמרה לי וחייכה.
"אין על מה" חייכתי אליה. היא מקסימה.. אחרי הכל.
"מה אתן מדברות לכן שם?" צחק עמית.
"סתם, כלום. יאללה אתה בא?"
"כן.. ביי סבתא, אוהב אותך. ביי אחי.."
"הופה הופה.. השלמתם?!" מישל צחקה.
עמית ואסף נהיו נבוכים.
"כן כן קרציות. הצליחה לכן הפעולה להשאיר אותנו לבד" צחק אסף.
"אתם נשארים פה?" עמית שאל את אסף ומישל.
"כן.. מחר בבוקר אני חוזר לבסיס, מישל את נישארת?" אסף פנה אליה.
"כן.." אמרה תוך כדי שבהתה בו. רק אני יכולתי לשים לב שהמבט שלה כשהיא מסתכלת עליו כ"כ שונה מהמבט שלה על אחרים. וזה מה שיפה באהבה.. שום דבר לא מוסתר. הכל שקוף.
"טוב בסדר, אנחנו נבוא מתישהו.. בה ביי" אמר עמית והלכנו שנינו.
נכנסנו למכונית ונסענו הביתה.
"אתה יודע מה מישל סיפרה לי?"
"מה?"
ואז סיפרתי לו הכל. עמית יודע ה-כ-ל. מההתחלה ועד הסוף. אני לא מסתירה ממנו כלום.. מי שאיתי ואני סומכת עליו, אסור לי להסתיר ממנו כלום, וגם הוא לא מסתיר ממני. חוץ מזה, שאחריי מה שקרה עם אסף.. אני לא רוצה להסתיר ממנו דבר.
"וואו איזה הזוי! היא כמו אחותו.." אמר.
"כן אה.. אבל אתה לא מבין כמה שהיא מאוהבת בו.. צריך לעשות משהו.."
"מה נעשה בייבי? יש לו חברה והוא אוהב אותה.. חוץ מזה אמרתי לך כבר, הם כמו אחים, הם לא יכולים להיות ביחד"
"לאהבה אין חוקים.. אבל אני מקווה שהכל יסתדר" חייכתי.
----
יותר מאוחר נסענו למסעדה.
כולם כבר חיכו רק לנו.
"המאחרים הכרוניים הקבועים" צחק רז שחיבק את שיראל.
"נו הכל בגללה, שעות לוקח לה להתארגן" צחק עמית והתיישב.
"לא אתה! אני צריכה להיות יפה מה לעשות.."
"את יפה גם בטבעי נשמה שלי" נישק אותי.
"אוהואו" צחקה מאי.
אכלנו, דיברנו, צחקנו, היה כ"כ כיף!
אח"כ הלכנו לעשות סיבוב, קנינו גלידה, היה ממש ממש כיף.
חזרנו הביתה, אני ועמית, עייפים מתמיד.
"מאמי אני הולך לישון.. את באה?" אמר כשנכנסנו לחדר.
"כן אני אלך להתקלח ויבוא.." נישקתי אותו ונכנסתי למקלחת.
בדיוק כשיצאתי מהמקלחת, הפלאפון שלי צלצל.
לקחתי אותו מהר מהר כדי לא להעיר את עמיתי שכבר נרדם, איזה מלאך
יצאתי מהחדר והתיישבתי על הספה במסדרון.
"הלו?"
"מצטער על השעה.." הקול היה מוכר.
"זה בסדר.. אסף, נכון?"
"כן. תודה שענית לי.. אני.. פשוט.. חייב לדבר איתך.." אמר בקול מגמגם.
"קרה משהו?"
"זה כל כך לא פייר מה שאני עושה לה.. זה פשוט לא פייר.."
"מה קרה?" נבהלתי.
"ליאן.. כבר נפרדנו וחזרנו חמישים פעם, אני משגע אותה! והיא אוהבת אותי, כ"כ.. ואני.. אני סתם מטומטם"
"אני לא מבינה. עכשיו אתם ביחד, לא?" הסתבכתי.
"כן אבל.. יש בעיה, קצת חמורה" שמעתי שהוא כ"כ מוטרד בקולו, משהו מפריע לו.
"והיא?"
"אני מאוהב במישהי אחרת"
"אוי לא.. מי זאת..?" התפללתי בתוך תוכי לשמוע את מה שרציתי לשמוע.
חשבתי לעצמי, הוא פוגע בליאן בלי סוף, היא נפגעת כ"כ כל פעם מחדש אבל.. אם כבר הוא מאוהב במישהי אחרת, שזאת תהיה מי שאני רוצה שהיא תהיה. שלפחות שניהם יצאו מאושרים.
"זה גם עוד בעיה. אני והיא בחיים לא נהיה ביחד.. זאת.. מישל" וברגע שאמר את שמה, נשמתי לרווחה.
"זאת לא בעיה.. תשמע, תסמוך עליי, אני אסדר הכל. לבינתיים אל תעשה כלום, טוב?"
"בטוחה?"
"במאה אחוז. עכשיו אני הולכת לישון כי אני ממש עייפה.. נדבר מחר, לילה טוב"
"לילה טוב תודה על הכל אלי!" אמר וניתק.
ידעתי כבר מה אני הולכת לעשות והייתי עייפה מידי בשביל לתכנן.
----