Blood line [Harry Styles]

chapter 16

היא לקחה נשימה עמוקה ורעדה בזרועתיי, הדקתי את זרועתיי סביבה כמגן.

״אני אפילו לא יודעת למה אני נעלבת ממך כל כך, החלטתי די מזמן שאני לא נותנת לאנשים להשפיע עליי יותר״.

״יותר?״ שאלתי, ידעתי שאני דוחק אותה הצידה, אבל רציתי שהוא תסמוך עליי, רציתי שהיא תספר לי למרות שלא ידעתי את הסיבה.

״אני נפגעתי יותר מידי פעמים, עד שלא הייתי מסוגלת לסבול את זה יותר, הייתי קרובה מאוד, לקחת לעצמי את החיים אבל בסוף מצאתי את האומץ לא לעשות זאת, אני באמת לא יודעת איך הצלחתי, באותו יום בכיתי כפי שלא בכיתי מעולם, אך מאותה פעם לא בכיתי שוב. טוב עד היום״ אצבעותיה היו הדוקות סביבי.

אני הרגשתי את הכעס מבעבע בתוכי, מי היה מסוגל לדחוף אותה ככה עד הקצה?

״תמשיכי״ הקול שלי היה נוקשה מכיל בתוכו את כל הכעס והזעם שחשתי.

״הוא היה החבר הכי טוב שלי״ זה היה ברור כי קשה לה, קשה לה לדבר על זה אך היא בכל זאת המשיכה. ״הוא אחד מהאנשים שהכי סמכתי עליו, לא הסתדרתי עם ההורים שלי מעולם. תמיד הייתי הולכת אליו, הייתי נשארת אצלו שעות ארוכות ואפילו ימים״ היא משתתקת, ואני רואה את הדמעות הקטנות שמתגלגלות מעינייה.

אני פשוט מצמיד אותה לחיכי ״ושהוא אמר לי שאני הולכת להרגיש טוב, האמנתי לו, לא שאלתי שאלות״.

הנשימות שלה הופכות לקצרות ושטחיות והיא ממשיכה ״לא הבנתי מה הוא עושה לי, הייתי תמימה מידי, ואז הוא התחיל להוריד אותי למטה מתחתיו, הוא דרש ממני לעשות לו טוב, ועשיתי את זה, כי לא הבנתי, ככל שעבר הזמן זה הפך להיות הרבה מזה, הייתי גם אם חברים שלו ואם אחרים, לא הבנתי, התחילו לקרוא לי בכינויי גנאי, לקח לי כמה זמן עד שקלטתי. ואז הכל היה מאוחר מידי, כולם ידעו מה הייתי, הפרוצה והזונה של כולם, ואז התרסקות הגיעה. אחר כך פשוט סגרתי את עצמי לחלוטין, נהפכתי לאדישה, לא אכפתית, סוג של מכורה לסקס כי זה הדבר היחיד שגרם לי להרגיש עוד משהו״.
~~~
אני לא יודעת מה אתכם, אבל אתמול הייתה רעידת אדמה שאני הרגשתי היטב, הייתי לקראת יציאה מהבית בשיא הכנות.
בכל מקרה, שיהיה לכם שבוע טוב.
ואני מצפה לקצת יותר מתגובה אחת.
באהבה,
וויט א'נגל.