Blood line [Harry Styles]

chapter 12

״מה זאת אומרת מת?״ היא מלמלת בקושי.

״איך יכול להיות בסדר שאני הרגתי אותו, מה הולך כאן בכלל?״ נראה שיש לה יותר שאלות ממני.

ידעתי שיש בה משהו שונה, אחר, היא חזקה, היא שברה לו את המפרקת בלי למצמץ בכלל. אבל היא נכנסה לחרדה כאילו זה הפעם הראשונה שלה.

״אני אנושית ואתה לא?״ היא מעוותת אליי את פניה.

״מה לעזאזל את?״ אני שואל, עמדתי קרוב מידי אליה.

אבל כל מה שראיתי זה הלחץ, הדופק שלה הרקיע שחקים, היא לא שיקרה והייתי צריך לוודא את זה.

״את רוצה להגיד לי שאת לא יודעת מה אנחנו?״ אני שואל, מצמצם את עיניי.

היא רק מביטה בי בשאלה ומחזירה לי באותו שאלה ״מה אתם?״

אני מוצא את עצמי מרוגז ברמה לא נורמלית. אני חושף אליה את הניבים שלי, והיא לא נבהלת היא פשוט נראית משועשעת.

״אתה באמת מצפה ממני להאמין לשיניים האלה?״ היא מצחקקת.

הכעס ממש מבעבע בתוכי. ״את לא מאמינה לי?״.

אני דוחף אותה לעבר הקיר וכולא אותה בין ידיי, נועץ בצווארה את שיניי. אני לוקח מעט מאוד דם, אבל הטעם שלה הוא משהו שמעולם לא טעמתי, מדהים ממש. אני מתנתק ממנה ואומר ״ועכשיו את מאמינה לי?״.
~~~
אני אוהבת אתכם אתם יודעים את זה, נכון?
ואתם אוהבים אותי, נכון?
הדדיות זה דבר חשוב!!
אני צריכה חיבוק למי מתחשק להביא לי אחד?
באהבה,
וויט א'נגל.