Blood line [Harry Styles]

chapter 31

הארי

היא דקרה אותי בפעם השביעית או השמינית אני לא יודע. הכל כבר כל כך מעורפל, אני כבר לא מרגיש כלום, לא רואה כלום אני בשכרון חושים. אלוהים יודע מתי הפעם האחרונה שהרגשתי ככה אבל זה לא היה קרוב.

״הארי, אלוהים, הארי!״ אני שומע קול מוכר קורא, ונותן לו כי הכל מעורפל והקול נעלם כמו שהגיע.

אני מרגיש את זה, הטעם המוכר של הדם מרפרף על שפתיי. ואני מוצץ אותו בצורך והגוף שלי מתעורר לחיים, העיניין שלי נפתחות ואני רואה את מיה רוכנת מעליי.

״מיה״ אני אומר-לוחש.

היא מחייכת באושר שהיא רואה אותי.

״אתה בסדר״ היא מחייכת.

״מיה, אני צריך עוד דם״ אני אומר והיא משיטה לעברי את ידה. ״קח כמה שאתה צריך״.

אני מביט בעינייה ורואה שהיא סומכת עליי להחלוטין. אני מקווה שאני אצליח לעמוד בזה. אני לוקח נשימה עמוקה והניבים שלי מציצים החוצה. אני נושך את ידה והיא נאנחת בכאב ששיניי חודרים לעורה. אני לוקח ממנה, מצליח לעצור שאני רואה איך גופה מתחיל לאבד מכוחו. היא מותשת.

״תמשיכי״ אני אומר והיא דוקרת אותי שוב ושוב עד שכל הכאב ממלא אותי שוב ואני לא מרגיש כלום הכול ממש עובר מעליי.

״הארי, הארי זהו סיימנו!״ אני מרגיש שמנערים אותי, הדם שוב נופל לתוך פי והכוחות שלי מתחילים לחזור אליי.

מיה נראית כל כך תשושה אני מפחד לאבד אותה.

~~~
את הסיפור הבא כתבה העורכת המכושרת של הסיפור הזה
STRONG- Larry stylinson
אז לכו למצוא אותו ;-)