Blood line [Harry Styles]

chapter 30

מיה

הצער בעיניו היה ברור וזה עזר לי להחליט.

״אני לא עושה את זה״ קמתי מהספה.

״מיה..״

״לא הארי, אני לא מתכוונת לפגוע בך, להכאיב לך, לגרום לך לסבול. לא פשוט ל-״ שפתיו חתכו את המשפט שעמדתי לסיים.

״מיה״ הוא לחש כשהתנתקנו

״אני חושב שזו הדרך היחידה. אין לנו זמן לצוד ערפדים עכשיו ואת צריכה עוד 17 סך הכל זה לא כל כך הרבה״ הוא חייך חושף גומות.

לקחתי נשימה עמוקה, נושקת לשפתיו הרכות ונועצת את היתד בליבו.

״מ-מיה״ הוא מעד מעט אחורנית והוצאתי את העץ ממנו

״הארי״ ניגשתי אליו במהירות מייצבת אותו ומושיבה אותו על הספה.

הוא התנשם.

״הארי?״

״אני בסדר. אני אהיה בסדר מיה״ הוא הביט בי והנהנתי.

הכאב של הקעקוע כבר לא הציק לי. רק עקצוצים מהירים עברו בגופי וידעתי שהוא גדל.

״עוד פעם מיה״ הנדתי בראשי

״מיה!״

״לא עכשיו הארי תנוח״ דקרתי אותו פעמיים ביום אחד. 

אני לא רוצה שיהיה מותש לגמרי. לפני ששמתי לב הוא אחז בידי ונעץ את העץ בליבו שוב ושוב עד שעצרתי.

״הארי!!״ בכי מר עוזב את שפתיי ודמעות מרות ומלוחות נושרות מעייני

״פ-פאק״ הוא נהם ועצם את עיניו

״ז-זה כואב?״ הנחתי את ידי על ביטנו בעדינות 

״כן״ הוא כמעט צעק

״מיה חייבים״

״לא!!״ צעקתי קמה על רגליי

״לא עוד! לפחות לא עד שתחלים לגמריי ואחרי 6 פציעות זה ייקח לך זמן הארי״ אמאתי כשידו משכה אותי אליו

״זה רק מחליש אותי זה לא יהרוג אותי בייבי״

״אני לא רוצה להחליש אותך״ בכיתי לצידו

״ששש.. אני אהיה בסדר עוד כמה שעות אנחנו חייבים לסיים עם זה״ הנהנתי ועצמתי את עיניי מתרחקת ממנו מעט כדי להקל על הכאב שלו.
~~~

אמרתי לכם כמה אני