Blood line [Harry Styles]

chapter 26

מיה

״הארי!״ יבבתי בבכי מר מנערת את גופו בחוזקה. הוצאתי ממנו את היתד, משליכה אותו רחוק ממני

״אני מצטערת אני כל כך מצטערת! בבקשה״ הרגשתי את האוויר נגמר בראותיי.

שמעתי צחוק, צחוק מתנשא, צחוק שנשמע מרוצה.

הבטתי מטה וראיתי את הארי פשוט. צוחק?

״מ-מה?״ הוא משך אותי מטה והתהפך כך שהוא מעליי

״אתה חולה נפש! תרד ממני אל תיגע בי!״ בכיתי בתסכול

״חשבתי שהרגתי אותך!״ הכיתי את חזהו

״היי זאת סך הכל בדיחה מה את דואגת אמרתי לך יש רק דרך אחת להרוג אותי״ הוא חייך

״אני שונאת אותך״

״היית צריכה לראות את הפנים שלך לאב״ הוא נראה מרוצה

״אבל את טובה, פגעת ישר בלב״ הוא עזר לי לקום

״אני עדיין שונאת אותך ועכשיו אני רוצה לדעת איך אפשר להרוג אותך כדי שאני אוכל לעשות את זה!״ דחפתי אותו

״את בטוחה? אני יכול לספר לך״ שתקתי

״לא. אל תגיד לי״ הוא הרצין מיד

״מיה אמרו לי שבבית הזה יש איזה ספר שחבוי בתוך אחד הקירות״ הוא הסביר

״ומה יש בו?״

״את ההסטוריה שלנו, והסבר למה אנחנו ומה היעוד של כל אחד״ הנהנתי

״ואני רוצה למצוא אותו״ הוא החליט

״אוקיי אז אני אעזור״ חייכתי הוא כרך את זרועותיו סביבי וקירב אותי אליו

״מיה התגובה שלך, מקודם למה הגבת ככה?״ השאלה שלו הפתיעה אותי

״כי אתה חשוב לי האריף מלמלתי מביטה בעיניו הצחות

״למה?״

״לא יודעת אתה פשוט חשוב לי״.
~~~

אני אוהבת אתכם, סתם שתדעו.
באהבה,
וויט א'נגל