His girl [1]

דומיניק (8)

"היי," רוז נכנסה לחדר שלי ובחנה אותי.
מותניי היו עטופות במגבת בלבד.
"לאונרדו נראה.. כמוך,"
"אני טוב יותר," היא גיחכה והתקרבה אליי. "כמובן,"
היא עטפה את ידיה סביבי. "אני שמחה שאתה בסדר,"
"אני שמח שאת שמחה," לחשתי לאוזנה.
"אפשר לנשק אותך?" נאנחתי והנדתי בראשי. "את יודעת שלא, רוז-"
"אבל-"
"אין אבל, ילדה." נהמתי.
היא השפילה את מבטה.
"תשכבי על המיטה." פקדתי והיא עשתה את זה, היא נשכבה על הגב. "לא כואב לך?"
"זה בסדר.. הייתי אצל הרופא היום, הוא חבש לי את זה."
עליתי מעליה ותפסתי את פניה מהסנטר שלה.
בחנתי את שפתיה ונאנחתי. "תחכי כאן, רוז." פקדתי.
קמתי ממנה, שמתי בוקסר וטרנינג וירדתי למטה.
"היי, היי סקרלט, הכל בסדר, מלאך.. הכל בסדר," לאונרדו לחש וחיבק אותה.
קשה לו, קשה לו אפילו יותר ממה שקשה לסקרלט, הוא פשוט לא מראה לה את זה.
הוא מנסה להיות חזק ולגונן עליה, אבל אפשר לראות שקשה לו.
הוצאתי דובדבנים מהמקרר ועליתי בחזרה למעלה.
היא הרימה את מבטי אליי וחייכתי אליה.
"בשביל מה זה?" שאלה. "כי אני רוצה שתאכלי." היא הנהנה והתיישבה על המיטה.
הרמתי אותה עליי כך שהיא יושבת על האגן שלי.
לקחתי דובדבן והפרדתי בין שפתיה עם אצבעותיי.
הכנסתי את הדובדבן לפיה והיא גנחה בהנאה.
"את תמיד גונחת שאת אוכלת דובדבנים או שאת סתם עושה הצגה, ילדה שלי?" קירבתי את שפתיי לאוזנה ולחשתי, "כי רק שתדעי, ההצגה הזאת גורמת לזין שלי להיות קשה כל כך.. אני ממש אוהב את זה," היא חייכה ונישקה את הלחי שלי.
"אני אוהבת לעשות הצגות בשבילך," היא לחשה וקרצה לי.
הפכתי אותנו ונישקתי את צווארה.
האגן שלי נצמד לאגנה והיא גנחה.
הורדתי לה את החולצה ונישקתי את השדיים שלה.
הורדתי את החזייה וחשפתי שני ניצנים ורודים וזקורים.
הכנסתי אחד לפי ומצצתי בתאווה.
היא גנחה ומשכה בעדינות בשיערי.
"תזיין אותי, דומיניק.. בבקשה," היא לחשה. "אני לא יכול ילדה, אני לא יכול."
"בבקשה.. זה כואב לי, כואב לי כל כך, דומיניק.. תעשה משהו,"
"אני לא-" הדלת נפתחה ומיה עמדה שם.
לחייה אדומות ממבוכה. "אלוהים אדירים! תזהירו!" צעקה וסגרה את הדלת.
קמתי מרוז ונאנחתי.
"זה רעיון גרוע, רוז.. זה.. אנחנו לא אמורים להיות ביחד," היא הנהנה ואמרה בשקט, "אני יודעת, דום."
"אבל אני רוצה אותך כל כך." לחשתי לה. "ואני בטוח שגם את רוצה אותי."

-

לאונרדו וסקרלט ירדו לארוחת בוקר.
הם נראים יותר טוב, שניהם.
מיה כועסת עליי, ולא קצת.. אולי בגלל שהתמזמזתי עם החברה הכי טובה שלה.
"מיה-"
"אני לא רוצה לדבר איתך." נהמה.
נאנחתי והעברתי את מבטי אל סקרלט ולאונרדו.
איידן וג'יימס נכנסו לחדר גם והתיישבו בשולחן.
סקרלט נצמדה ללאונרדו שחיבק אותה.
"זה בסדר," לחש לה. "הם משלנו, הם לא יפגעו בך,"
היא לא ענתה.
מאז שהיא הגיעה לכאן היא לא דיברה בכלל מולנו, אולי רק מול לאונרדו.. אבל לא נראה לי גם.
היא סימנה משהו על ידו והוא נאנח. "דיברנו על זה, סקרלט." נהם. "זה לא יקרה,"
היא סימנה לו עוד משהו.
הוא תפס את הסנטר שלה וגרם לה להסתכל עליה.
"אמרתי לא, מלאך."
היא השפילה את מבטה ובחנתי את לאונרדו בבלבול.
"מה?" שאל. "מה היא ביקשה?" שאלתי באיטלקית.
"זה לא משנה, דום." נהם בזעם.