His girl [1]

דומיניק (7)

"דום?" מיה נכנסה לחדר שלי שדמעות זולגות מעיניה.
נאנחתי וקמתי אליה.
עטפתי אותה בזרועותיי והיא בכתה לחזי.
"הוא ניסה להרוג אותי.. הוא אנס אותי ו-"
"ששש, מיה, זה בסדר, את לא שם יותר, אנחנו שומרים עלייך והמזדיין מת." אמרתי בידיעה שזה שקר מוחלט.
אנחנו שומרים עליה, אנחנו שומרים עליה הכי טוב שאנחנו יכולים, באמת.
אבל הוא לא מת.
מסימו חי באחד התאים שלנו במרתף, אבל היא לא צריכה לדעת את זה. אם היא תדע את זה, זה יגמר רע.
"מיה," לחשתי והיא הרימה את מבטה אליי.
"לכי לישון. תשני כאן אם את רוצה." היא הנהנה ומשכה באפה.
"תודה, דום.."

ירדתי למטה, ג'יימס ישב בחוץ עם איידן והם עישנו.
"אחותך פנויה, נכון?"
"אל תחשוב על זה אפילו, איידן." ג'יימס נהם.
יצאתי אליהם ונעצתי בו מבט נוקב. "מה?" שאל בבלבול.
ניערתי את ראשי. "כלום.. לא ראית מה היא עשתה לך בפעם האחרונה שניסית?"
"זה לא כזה כאב.. חוץ מזה, אני די בטוח שהיא נמשכת אליי." גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי.
היא בטוח נמשכת אל מישהו שגר כאן בבית, אבל.. לא נראה לי שזה הוא.
זאת אומרת, אני זה שהיא ישבה לו על הפרצוף, אני זה שהוא מצץ את הדגדגן שלה בטירוף עד שהיא גמרה.
פאק.. שהיא גמרה ולחצה את הירכיים שלה על הפרצוף שלי.. רציתי לנשק אותה ולהתגרות בה כל כך.
האישה הזאת מושלמת, כל חלק מזוין בה.
העיניים המושלמות שלה.. השיער החום והיפה שלה.. זה יהיה שקר אם אגיד שלא התבאסתי שהצבתי לנו רק יומיים.
"היא לא." אמרתי לאיידן. "זאת אומרת, בהתחשב בסטירה שהיא נתנה לך ביום הראשון שנפגשתם.."
"לך תזדיין, דום." חייכתי והרמתי גבה. "טוב, בסדר, אם זה מה שאתה-"
"מה אנחנו מתכוונים לעשות מחר?" ג'יימס שאל.
בהתחלה, לא סבלתי את המזדיין הזה, אבל לאט למדתי להעריך אותו.. הוא חכם מאוד, אני חושב אולי לצרף אותו לצבא שלי.
"ג'יימס," נאנחתי. "למען האמת, אין לי רעיון.."
"איפה האיש מחשבים שלכם?" הוא שאל. "אני אלך לקרוא לו." איידן אמר, כיבה את הסיגריה והלך.
"אתה מוכן להסביר לי בשביל מה היית צריך את הרשימת ספרים שלה?"
"כי הייתי צריך." נהמתי. הוא הנהן ונעץ בי מבט.
נשלחה אליי הודעה.
רוז: אני רוצה לראות אותך, דומיניק.. בבקשה.
התעלמתי מההודעה והפכתי את הטלפון.
"מי זה?"
"אחותך." אמרתי והעברתי את ידיי בשיערי. "למה אתם מדברים?"
"היא עובדת בבית יתומים, ויש שם כמה ילדים שקשה לה להתמודד איתם. זאת אומרת, הם כל הזמן רבים. היא כתבה לי שקולטון קרא לקים זונה עוד פעם.. היא בת שלוש עשרה."
"שלוש עשרה?" הנהנתי. "אני די בטוח שהילד הזה דלוק עליה, אבל לא יכול להודות בזה.. הוא פשוט מראה לה שהוא מחבב אותה ככה. היא לא מבינה את זה, כמובן. אם הוא מחבב מישהי הוא לא צריך לקרוא לה זונה."
"כן.." מלמל וכיבה את הסיגריה שלו.
עוד הודעה מרוז.
הפעם לא בדקתי מה היא כתבה.
מיד לאחר מכן היא התקשרה אליי.
לא עניתי.
"מי זה?" ג'יימס שאל. "אף אחד." נהמתי.
הטלפון צלצל עוד פעם.
נאנחתי ועניתי.
"מה את רוצה?"
"אבא שלי היה כאן.. אני.. הוא.. אני צריכה שתבוא לכאן. תבוא לכאן, בבקשה, דום."