His girl [1]

אפילוג

"רוז," קראתי לה.
היא יצאה מהחדר שלנו עם לוסיאנו על ידיה וחייכה אליי.
"איפה קייד?" שאלתי ובחנתי אותה.
"הוא ישן.. לוסיאנו הקטן לא מוכן להירדם," היא נישקה את הלחי השמנמנה והחמודה שלו.
מאז שהיא ילדה לפני חודש, היא לא עוזבת אותם, בקושי היה לנו זמן להיות ביחד, ולכן אנחנו יוצאים היום.
"איפה מיה?"
"היא עוד מעט באה," היא אמרה.
הנהנתי.
לאונרדו יצא מהחדר שלו וחייך אל רוז, הוא לקח ממנה את לוסיאנו.
"למה אתה לא ישן, ילד קטן?" הוא שאל אותו ולוסיאנו פיהק ועצם את עיניו.
הוא שם את ראשו על כתפו של לאונרדו.
"איך עשית את זה?"
"אני בן אדם מעייף, רוז." הוא קרץ והיא צחקה.
"אתה יכול לשמור עליהם.. זאת אומרת, עד שמיה תגיע? אנחנו פשוט ממש רוצים לצאת,"
"כמובן, תהנו," אמר ונכנס עם לוסיאנו אל החדר שלנו.
היא ירדה במדרגות אליי וחייכה.
היא לבושה בשמלה הקטנה והאדומה של מיה, כי אין לרוז הרבה שמלות בטענה שהיא לא אוהבת אותם.. אבל זה שקר, אני יודע את זה.. היא לוקחת את השמלות של מיה תמיד.
השיער שלה משוך לאחור ויש סומק על הלחיים שלה.
היא נראית יפהפייה בטירוף, ואני בטוח שהיא יכולה להעמיד את הזין של כל גבר ברדיוס של קילומטרים.
"את נראית.. וואו," אמרתי ובחנתי אותה.
היא חייכה ונישקה אותי.
"גם אתה,"
"אני לבוש כמו בדרך כלל."
"נכון, ואתה נראה וואו בדרך כלל." צחקתי והעברתי את ידי בשיערה.
"אני רציני, ילדה.. את מהממת.." ליטפתי את הלחי שלה.
"בוא נל-"
"אני כאן," מיה אמרה ובחנה אותנו. "תזמון מושלם, אנחנו בדיוק יוצאים." רוז אמרה וגררה אותי איתה.
לקחתי את המפתחות לריינג' רובר ויצאנו מהבית.
פתחתי לה את הדלת והיא נכנסה למושב הנוסע.
סגרתי את הדלת, עקפתי את הרכב ונכנסתי למושב הנהג.

נכנסנו למסעדה ורוז נצמדה אליי וחיבקה אותי.
"מה קרה, ילדה שלי?" שאלתי את אוזנה. "כלום.. פשוט התגעגעתי אליך,"
"היינו באותו בית כל החודש האחרון."
"לא.." היא מלמלה. "כל השבוע האחרון היית בשיקגו..  חזרת רק אתמול, אני לא אוהבת שאתה טס לשיקגו," גיחכתי ונישקתי את ראשה.
"בואי," לחשתי לאוזנה וגררתי אותה לאחד השולחנות.
דאגתי שהמסעדה תהיה רק שלנו, קח שאף בן אדם חוץ משנינו והשפים של המקום לא נמצאים כאן.
"יש לי שאלה, אבל אני לא יודעת אם תאהב אותה.."
"מה קרה ילדה?" שאלתי ובחנתי אותה בדאגה.
"אתה אמרת שהקאפו הכי אכזרי בעולם התחתון מחפש את מיה, אמרת את זה לפני הרבה זמן.. איך זה שהוא עדיין לא חטף אותה?"
"בשביל לחטוף מישהו, צריך שהאבטחה סביבו לא תהיה עשרים וארבע שבע. אבל למיה יש שומר ראש, וכל מקום שהיא הולכת יש את השומר ועוד סמויים מסביבה."
"אה." חייכתי אליה והורדתי את מבטי אל שפתיה התפוחות.
הן ורודות ונראה שהיא נשכה אותן כמה פעמים.
"אני צריכה ללכת לשירותים," היא אמרה וקמה מהכיסא.
"למה?" שאלתי אותה. "למה בן אדם נורמלי הולך לשירותים?"
"רוז." הזהרתי בידיעה שהיא משקרת.
היא נאנחה והתקרבה אליי.
היא התיישבה עליי ובחנה אותי.
"מה יש לך?" שאלתי. "אני ממש רטובה," היא לחשה.
"ואני לא גמרתי כמעט שבועיים."
"אז זה הסיפור, ילדה? את רצית ללכת לשירותים ולגעת בעצמך במקום-"
"די," היא לחשה וטמנה את ראשה בשקע צווארי.
הילדה הקטנה שלי מובכת..
"גם אני לא גמרתי הרבה זמן,"
"שקרן." היא אמרה. "שמעתי אותך עושה ביד במקלחת אחרי שחזרת."
"כן.. את צודקת, אבל את יודעת כמה זמן לא גמרתי סביב הכוס הטעים שלך?" היא הנהנה ונישקה אותי. "כמה?"
"חודש, לא שכבנו מאז שהילדים נולדו.. אבל אתה כן גמרת סביב הפה שלי, ופעם אחרונה שבדקתי נהנית מאוד."
"את לא תביני כמה," לחשתי ונישקתי את צווארה.
"דובדבנים מזוינים," היא תפסה את ראשי ובחנה אותי במבט זועם.
"אני יודע, ילדה.. אסור לדבר לא יפה על דובדבנים."