His girl [1]

רוז (10)

ירדתי למטה בשמלה בצבע ורוד בייבי, צמודה וקצרה.
"רוז, פאק, את נראית.. וואו,"
"תודה," חייכתי אליו. "את מנסה להרשים אותי?"
"כולם יודעים שאתה מעדיף את מיה," אמרתי לו.
"כן, אבל מיה לא מעדיפה אותי."
"מה קרה ביניכם אתמול?" שאלתי ובחנתי אותו. "היא רצתה להרגיש איך זה לגמור," הוא אמר. "אז הסכמתי, זאת אומרת.. די ברור שאסכים. היא הבטיחה שאם היא תגמור בזכותי, היא תסכים לצאת איתי לדייט. אבל.. אני מניח ש-"
"אולי היא התחרטה, או אולי דומיניק, לאונרדו או איידן גילו על זה."
"זה לא שהיה לה ממש אכפת מהם אתמול שהיא גרמה על הפרצוף שלי." הצמדתי את שפתיי זו לזו.
יותר מידי מידע.
"נישקת אותה?"
"כן. היא גם נישקה אותי. היא רצתה שאני אזיין אותה, אבל אני מניח שהיא קצת שכחה את זה מאז.." ליקקתי את שפתיי והנהנתי.
יצאנו מהבית יתומים ונכנסנו לרכב שלו.
נסענו לאחד מהמועדונים שיש באזור.
הם ביקשו לראות תעודות זהות, אבל אני קטינה ולא יכניסו אותי אם אראה תעודת זהות.
"אני.."
"היא יכולה להיכנס," מישהו אמר מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי את דומיניק.
בחנתי אותו ובלעתי את רוקי.
השומרים בחנו אותי. "קדימה, תכניסו אותה למועדון."
הם הכניסו אותי ואת דין.
"את לא קונה אלכוהול, ילדה." שמעתי אותו אומר לאוזני.
הסתובבתי. "אתה לא קובע, בסדר? זו הבחירה שלי אם אני שותה או לא. ואני רוצה לשתות."
"בסדר. אבל אם מישהו יראה אותך, ויחליט שהוא רוצה לזיין אותך.. אני לא מתכוון להגן עלייך, ילדה."
"אתה מניאק." נהמתי לשפתיו. "ואת לא שותה."
"אבל אני רוצה!"
"בסדר, תעשי מה שאת רוצה."

נכנסתי למשרד של דומיניק.
"כמה שתית?" הוא שאל ובחן אותי. "לא שתיתי." לחשתי והתיישבתי מולו.
"איפה דין?"
"הוא שיכור לגמרי, מתמזמז עם איזו בחורה.. חושב שהיא.. לא משנה,"
"חושב שהיא מיה?" הוא שאל ובחן אותי. "כן.. כנראה,"
"את יודעת, המצלמות מראות שכן שתית." בלעתי את רוקי ובחנתי את עיניו.
גדולות ובהוקות ומפחידות בטירוף.
"שתיתי שוט אחד.. אבל זה לא-"
"אז למה שיקרת לי, רוז?"
"למה אתה בודק אותי במצלמות שלך, דומיניק?" הוא בחן אותי וליקק את שפתיו.
"כי אני הבטחתי שאשמור עלייך, ואני עושה את זה." הנהנתי. "עכשיו לכי."
"מה? למה?"
"כי אם את לא תלכי, אני אזיין אותך. ואני לא רוצה לעשות את זה, רוז." הנהנתי וקמתי מהכיסא.
"אבא שלי באמת ברח?" שאלתי שהסתובבתי אליו. "כן. עכשיו לכי."
התכוונתי לצאת, אבל איידן נכנס למשרד עם מישהי שהם מתנשקים.
"איידן." דומיניק נהם בזעם. "אה.. אתם כאן? טוב, נלך למשרד שלי." בחנתי אותם והוא חייך אליי. "רוצה להצטרף, יפה?"
"לך תזדיין." נהמתי.
הוא הנהן והם יצאו.
"טוב.. אני.. אלך," לחשתי ויצאתי החוצה.

רקדתי עם דין והרגשתי שמישהו נצמד אליי.
"את רוקדת ממש יפה, מותק," הוא לחש לאוזני. "את מוכנה לרקוד לי על ה-" הסתובבתי וסטרתי לו.
הוא חייך אליי.
היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות ואפלות.
בלעתי את רוקי.
דין משך אותי אליו. "תרקדי, רוז.. באנו לכאן בשביל להשתחרר, אבל את כל הזמן נראית לחוצה, תירגעי." הנהנתי ורקדתי צמוד אליו עד שהרגשתי שמישהו מסתכל עליי.
מבטי נפגש עם מבטו של האיש ממוקדם.
הוא מוכר לי.. אני לא יודעת מאיפה.. ראית את דומיניק מתקרב אליו ואומר לו משהו.
הוא צחק ובחן אותי ואז דומיניק העביר את מבטו אליו.
נראה שהוא דואג.
מי זה האיש האידיוט הזה?
"אני בסדר," אמרתי לו ללא קול.
הוא הנהן וחבט באגרופו באיש השני.
הוא הצמיד אותו לשולחן ויכולתי לראות משהו חד בידו.
לא, דומיניק. לא, לא, לא.
כאילו הוא קרא את מחשבותיי, הוא סובב את מבטו אליי ובחן אותי.
נשכתי את שפתי התחתונה בעדינות והנדתי בראשי. "אל תעשה את זה."
"אני לא אהרוג אותו." הוא החזיר.
לא ראיתי מה הוא עשה, אני רק יודעת שכשהוא הסתובב בחזרה, על החולצה שלו היה טיפות דם והאיש נעץ בו מבט זועם.
דומיניק חייך אליי וניגב את ידיו מהדם בעזרת משהו.
התקרבתי אליו בזעם. "איך יכולת?!"
"הוא ניסה לגעת בך, חוץ מזה, הוא אויב שלי."
"לא היית צריך לדקור אותו!" הוא משך אותי אליו ובחן אותי.
"את שלי, ילדה. ואם זה אומר שאת צריכה להתמודד עם זה שאני דוקר מישהו, את תעשי את זה." דין התקרב אלינו ובחן אותי. "הכל בסדר כאן?" שאל.
"דין-"
"אה.. דומיניק," הוא נאנח. "תגיד לאחותך שהיה כיף ללקק את הכוס שלה אתמול," הוא אמר לדומיניק ומשך אותי אליו.
"אלוהים, דין! למה אמרת לו את זה?!"
"כי זה-" דומיניק התקרב אלינו, זועם לגמרי.
"טוב, אתם חוזרים עכשיו הביתה." הוא תפס את דין וגרר אותו החוצה, אני אחריהם.
הוא הסתובב ותפס אותי.
"מה שהוא אמר.. זה נכון, רוז?"
"כ..ן, דומיניק, זה נכון." הוא נאנח ונכנס לרכב שלו, התיישבתי במושב הנוסע - לידו.
"כמה הוא שתה?" הוא שאל ובחן את דין במראה.
"הרבה, דומיניק.." מלמלתי. "מה קרה, רוז?"
"כלום. אני רוצה לישון."

הגעתי לבית יתומים והלכתי לחדר שלי.
התקלחתי מהר ויצאתי משם.
דומיניק ישב על הכיסא, נבהלתי ונפלה לי המגבת.
"פאק! איך נכנסת?!"
"נכנסתי, זה באמת משנה איך?" הוא בחן את גופי העירום. "בשביל מה עשית את זה? בשביל שאני ארגיש כאילו אם אני לא אזיין אותך הביצים שלי יתפוצצו?"
"אה, כן, כי רציתי להפיל את המגבת.."
"איתך אי אפשר לדעת," בחנתי אותו ונהמתי בזעם. "אני שונאת אותך. אתה אידיוט."
"בסדר.." מלמל וקם על רגליו בזמן ששמתי חולצה. "אני אידיוט ואת סתם סקסית בטירוף." הוא השכיב אותי על המיטה, שאני שוכבת על הבטן.
"לא." נהמתי. "אתה לא עושה את זה."
"עושה מה?"
"אתה לא מזיין אותי וגורם לי לחשוב שאתה אוהב אותי ואז חוזר להתנהג כאילו.. פשוט.. תעזוב אותי, דומיניק."
"רוז-"
"לא. לא רוז. עוף מכאן!" צעקתי.
הוא נאנח. "אני לא רוצה לזיין אותך."
"כן? אז למה השכבת אותי על המיטה?!" הוא הצמיד אותי אליו ונישק את ראשי.
"אני בסך הכל רציתי להסתכל על הגב שלך," הוא לחש לאוזני. "רציתי לבדוק מה המצב של זה,"
"זה בסדר. זה מחלים." אמרתי ודחפתי אותו אל הדלת.
"לכי."
"תראי לי." פקד.
נאנחתי והורדתי את החולצה, הסתובבתי והראיתי לו את הגב שלי.
"שיקרת. זה לא נראה טוב." הוא לחש לאוזני.
הדלת נפתחה.
דומיניק הסתובב, אבל לא ראיתי מי זה.
"אני.. סליחה," קולה של אלה נשמע ואז סגירה של הדלת.
"אלוהים," נאנחתי והתלבשתי בחולצה במהירות.
יצאתי החוצה ובחנתי אותה.

"הכל בסדר?" שאלתי אותה.
"מה עשיתם שם?" שאלה בשקט.
"נפלתי על זכוכית לא מזמן, הוא רצה לבדוק איך זה נראה.."
"אתם ביחד?" הנדתי בראשי. "את רוצה להיות איתו?"
"אולי.." מלמלתי והתיישבתי לידה על הרצפה.
"למה את לא ישנה, אלה?"
"אני וריס רבנו.. לא דיברנו כל היום כבר, אני לא מצליחה להירדם. אני מפחדת שזה נגמר.."
"הוא אוהב אותך, אני בטוחה שהריב-"
"מה אם הוא לא?" חייכתי אליה וצחקתי.
"אין שום מצב שהוא לא אוהב אותך. ראיתי איך הוא מסתכל עלייך, אלה.. הוא מאוהב בך כל כך.. זה בטח רק איזה ריב טיפשי בגלל שלא הבנתם זה את זה נכון.."
"לא נראה לי שזה ה-"
"אלה?" ריס שאל בבלבול ויצא מהחדר של הבנים. "למה בכית?" הוא שאל בדאגה. "למה את בכלל ערה?"
"למה אתה ער?" היא בחנה אותו והוא בחן אותה בחזרה.
"כי אני אוהב אותך, ולא הצלחתי להירדם בידיעה שאת כועסת עליי."
"אני לא כועסת עליך, הייתי בטוחה שאתה כועס עליי."
"לא.. אני לא כועסת עליך," הוא חייך אליה והיא אליו.
"טוב, לילה טוב, ילדים."
"לילה טוב, רוז." הם אמרו ביחד ונכנסתי בחזרה לחדר שלי.
דומיניק שכב על המיטה שלי בלי חולצה ונאנחתי. "מה אתה עושה, דום?"
"בואי." הוא פקד והתקדמתי לעברו.
נשכבתי לידו ובחנתי אותו.
"למה אתה בלי חולצה?"
"כי אני רוצה ללכת לישון." הוא הצמיד אותי אליו ונשם את הריח שלי. "אם אתה תישן כאן זה-"
"לילה טוב, ילדה."
"אבל-"
"לילה טוב, רוז." הוא חיכך את שפתיו באוזני וגרם לצמרמורת לעבור בכל גופי.
אני לא מכירה אותו כל כך טוב, זאת אומרת.. אני מכירה אותו, אבל בהתחשב באיך שהוא גורם לי להרגיש ובמה שהוא יודע עליי.. אני לא יודעת עליו כלום.
"דומיניק?" שאלתי בשקט. "כן ילדה?"
"לילה טוב,"