*פיפיל*
חולשה, חולשה מחלישה אותך, הורסת אותך, ופוגעת בך.
כמו אהבה משהו שהבנתי כבר בגיל 11.
אם אתה רוצה כבוד כוח ושלטון תנתק את כל הרגשות שלך את החולשות שלך ותפגין שלטון. רק ילדה בת 17 וחצי וכבר נסיכת הקרח. כן זאת אני, אבל אפשר גם נסיכה מפונקת. ואז תיפגשו את המוות שלכם, פחד זה לא משהו שאני מאמינה בו. או בכל רגש אחר.
״מתוקה את באה?״ שאלה אימי מפתח החדר ״לא אז אני משחקת דוקים״ אמרתי. ואימי הסתכלה עליי במבט מרחם ״אוי מתוקה שלי אני דואגת לך, את בטוחה שאת רוצה לבוא?״ שאלה אימי את אותה שאלה במשך חמש שנים מתוך דאגה. ״כן״
לא
אימי נאנחה וסגרה את דלת חדרי, הלוואי והייתי יכולה לומר לא. אבל זה חשוב מידי למשפחתי, למעמד, להכל.
נאנחתי ויצאתי מחדרי. לבשתי שמלה שמדגישה את כל כימוריי
לא חשופה מידי ולא שמרנית מידי. בקושי היתאפרתי ממש כמה נגיעות. שערי היה מוברש בקוקו לא גבוה מידי ולא נמוך מידי.
״הנה אחותי היפה שהולכת לסבב ראשים כמו תמיד״ אמר יואי כשירדתי במדרגות.
וסובב את מבטו של אבי ״את תביאי בסוף את מותי״ אמר והסתכל עליי במבט גאה.
נאבקתי לא לגלגל את עיני באותו השניה ״נו אנחנו מתכוונים לעשות את התמונה או לא״ שאלתי בקול נוקשה יואי ישר הנהן אליי ואמר ״יאללה בואו נגמור את השטות המזויינת הזאת״ אמר כשההורים יצאו החוצה.
״איפה נרד״ שאל יואי כשקיפל את שרוולי חולצתו ״אישתו של אח שלך יולדת היום״ עניתי כשיצאנו החוצה ״אוי פאק״ אמר ונעמדנו ליד אחד השני בישביל התמונה המשפחתית ״לא ממש מעניין״ לחשתי לו באוזן, וזייפתי חיוך לתמונה המפגרת הזאת.
מסורת משפחתית בישביל שכל העולם יראו כמה יפיפה אצלנו,ותאמת זה באמת היה ככה במיוחד כשקנדל הצטרפה למשפחה אבל אני עדיין הרסתי את זה. מכירים את זה שכל משפחה חייבת אכזבה,או שמישהו יהרוס אותה.
אני.
״יופי אפשר ללכת״ אמר יואי ולקח את ידי לכיוון האוטו סובבתי את ראשי לשניה בשביל לראות את מבטו של אבי שגלגל את עיניו עם חיוך ומלמל משהו לאמא שלא הצלחתי לשמוע.
היינו בדרך לנשף ההתרמה המפגר שנערך כל שנה.
אחרי כמעט חצי שעה שנסענו ברכב ואחריי כל החפירות של אמא על זה שהיא ׳מתחרטת שהיא לא עם קנדל ולאונרדו עכשיו׳
הגענו לנשף ההתרמה המזויין הזה, ״מוכנה״ שאל יואי, הפנתי את מבטי אליו והנהנתי ״בוא נגמור אם השיט הזה״ לחשתי לו באוזן ויצאנו.
לי וליואי היה קשר מיוחד הוא היחיד שסיפרתי לו מה קרה איתי כמובן שבאיחור אבל לפחות סיפרתי. הוא היחיד שאני בוכה לידו או צוחקת לידו וככה זה הישאר.
נכנסנו לתוך האולם וכמובן שכל העיניים עברו אלינו. התקדמתי לעבר הבר כשכל העיניים עדיין היו אליי הוצאתי את האקדח שלי ושיחררתי כדור לתקרה, ישר כל העיניים עפו מימני.
״וודקה״ אמרתי לברמן שהנהן והגיש לי במהירות את השתייה.
הייתי האישה היחידה בכל המאפיה האיטלקית שפחדו מימנה, גם גברים ובעיקר נשים. הרצח הראשון שלי היה בגיל שלוש עשרה. ידיי רעדו בהיסטריה, בשני נעלם לי כל רגש אפשרי.
״אז מה אישה יפיפה כמוך עושה כאן״ קול מאחוריי נשמע, הסתובבתי אחרי כמה שניות וראיתי את הבן של אחד החיילים הבכירים שלנו שכבר תפסתי אותו כמה פעמים מסתכל עליי באירועים.
הסתכלתי עליו במבט אדיש ישר לתוך עיניו וראיתי את הפחד שם. ״אוקיי אני הלך לי״ אמר וברח משם.
כמה שניות אחריי זה הלכתי לשירותים. יצאתי מהתא והלכתי לשתוף ידיים ״זה היה כואב בשביל הבחור״ קול נשמע מאחוריי ומהר מאוד יריתי לו בכתף.
״תתקרב אליי ואני פאקינג צולבת אותך כמו שצלבו את ישו״
באתי להתקדם עליו אבל אז הרגשתי מגבת עם חומר רעיל נמצא על הפה שלי. ניסיתי כמה שפחות להוציא את המרץ בישביל לא להתעלף ישר, דחפתי את מרפקי על הצלעות של אותו הבנאדם וכשהוא נאנק מכאבים על הרצפה.
יריתי לעברו שתי כדורים, אחד בלב והשני בין העיניים. לפתע הרגשתי מכה בעורף והתעלפתי.
~~~
עיניי מתעוררות בריפרוף קל ומנסות להתרגל לאור החזק. גופי קשור לכיסא ממתכת זולה ואני מצחקקת.
״אתה מודה לזה שרואים אותך נכון?״ אני שואלת את הבחור שמתהלך בין הצללים. הוא מתקדם עליי בצורה מאיימת ותופס את פניי. ״אז נסיכה מפונקת, כמה נחמד שבאת לבקר אותנו״ הוא צוחק ואני מרגישה את הדם מתחיל להתחמם בגופי.
״תיקרא לי עוד פעם אחת נסיכה מפונקת ואני נשבעת שאני אשזף לך את הצאוור״ אני אומרת והוא רק מחייך.
למה הטיפש המזויין הזה פאקינג מחייך?
_______
היוש מתוקיםם💋
אני לא מאמינה שאנחנו בפרק הראשון של פיפיל🥳🥳
אמלההה אז זה הפרק הראשון אני אשמח לדעת מה אתם חושבים עליו✨
ואנחנו נתראה בפרק הבא❤️
YOU ARE READING
you helped me {2}
Romanceפיפיל או פיל האחות השנייה של משפחת אוילר האוצר שכול המשפחה מגנה אליו מאז. כשפיפיל היתה בת 11 נחטפה ונאנסה מאז הילדה קרה כמו קרח אף אחד לא מתקרב ומי שכן... היא לא ציפתה שהקאפו של צרפת הוא ימיס לה את הלב קאם ז׳רמן בן המשפחות הכי עשירות בעולם. העסקים...
