*קאם*
נכנסתי הביתה כשעשה מאוחרת מאוד. סיימתי את העבודה שהייתה לי, וכשאני אומר עבודה אני מתכוון ללרסק חצי מהמכוניות יוקרה שיש לי.
מאז שפיפיל סיפרה לי על מה שעברה אני לא מצליח להפסיק לחשוב על המצב שזה קרה גם למיאן. היא הייתה אומרת משהו לא?
אני בא להעלות לחדרי אך גופה הקטן של מיאן נגלה לעיניי. היא שוכבת על הגב בחצר, ליד הבריכה כשעינה מופנות לכוכבים שבשמיים.
אני פותח את הזכוכית שמפרידה ביני לבינה. ״למה את כאן?״ אני מתיישב ואז עובר לאותו תנוחה כמוה. אך היא לא עונה, אני רואה שדמעה זולגת על פניה ומייד מרגיש את הצורך להפוך את כל העולם כדי למצוא את המזדיין.
מדמעה אחת זה הופך לנהר של דמעות שיורדות מעיניה. אני אוסף אותה לחיבוק ומעביר את ידיי בשיערה הארוך. ״איך אתה יכול להיות כלכך חזק?״ שאלה בין לבין בבכי.
״איך אתה לא רוצה לצרוח כלכך חזק עד שתאבד את הקול?״ שאלה בקול שקט. ״מיאני מה קרה?״ שאלתי בדאגה והזזתי אותה קצת כדי לראות את פניה.
״אני קצת עייפה״ אמרה ועיניה הראו שהיא דוברת אמת. ״את רוצה שאני אקח אותך לחדר?״ שאלתי והיא הינהנה. הרמתי אותה לעבר חדרה והנחתי אותה על המיטה.
היא מלמלה תודה ותוך שניה נרדמה חייכתי חיוך קטן כשראיתי כמה שלווה יש בה כשהיא ישנה. אבל משהו עדיין הציק לי, ואני מכיר אותה יותר מידי טוב בשביל להגיד שבסדר? היא לא.
התכוונתי ללכת עד שמשפט אחד שהיה כתוב על הכריכה האחורית של ספר תפס את צומת ליבי. ״דמיון הוא הנשק היחיד במלחמה נגד המציאות
-וולט דיסני-״
״קאם״ קולו של נירו נשמע. אני מסתובב ורואה שנירו נסמן לי לצאת. ״מחפשים אותך״ הוא אומר אחרי שאנחנו יוצאים מהחדר של מיאן.
״מי?״ אני שואל ״משפחת אוילר״
*פיפיל*
השעה די מאוחרת. לאונרדו יואי וקנדל הלכו למועדון חדש שפתחנו, אמא אבא ומתאו כבר ישנים. אני נכנסת בשקט למשרד של אב-של לאונרדו, יש לי שיחה קטנה לעשות.
חייגתי למספרו של קאם בטלפון המשרד של לאונרדו. ״נו כבר״ מלמלתי לעצמי מחכה שיגיע מענה. ״הלו״ קולו של קאם מרגיע בי משהו, משהו שאני לא יודעת איך להרגיש לגביו.
״ק...קאם״ אני ממלמלת טיפה, שיט! עבר כולה שבוע מאז שראיתי אותו!! ״פיפיל?״ קולו של קאם משתנה פתאום, הופך להיות יותר עדין, יותר נעים.
״פיפיל?״ הוא שוב קורא לי. למה אני עושה את זה? הרי זה ברור שלא יכול להיות בנינו משהו, מה שהיה בצרפת היה שום דבר. להיה לזה משמעות.
אני מנתקת את השיחה מסתובבת לעבר הנוף של הירח הגדול ונושמת עמוק. ״אל תזוז!״ קולה של אמא נשמע מאחורי. אני מסתובבת והדמות של אמא נגלה לעיניי.
היא לבושה בשמלת הפיג׳מה שלה ומעל זה חלוק כשמחבת פניקיק בידה. ״פיפיל, מתוק את לא נורמאלית״ היא מתנשפת ומורידה את המחבת לשולחן. ״אני חשבתי שיש לנו פה בבית מיש-״ אמא עוצרת כשרואה את הדמעות שנופלות על עיניי.
״בואי ילדה יפה שלי״ אמא פותחת את זרועותיה לחיבוק ואני מייד נכנסת בתוכן. היא מעבירה את ידה על גבי באיטיות ומנסה להרגיע את גופי הרועד מבכי.
״את רוצה שאני אלך לקרוא לאבא?״ שאלה כשממשיכה ללטף את גבי, לא יכולתי להוציא מילה מהפה לא הצלחתי. ״את רוצה אולי לספר לי מה קרה? זה קשור לקאם?״
״א...איך?״ שאלתי בפליאה כשהתרחקתי ממנה קצת. ״אני ילדתי אותך ואת שני האחים המטומטמים האלה״ צחקה ״אין דבר שאני לא יודעת עליו״
סיפרתי לאמא את כל מה שקרה עם קאם. היא הייתה בשוק, יותר מזה שאני עמדתי מול ויקטור והתחילה לבכות שהיא אשמה בכל הדברים שקרו לי.
אבא בא לסלון אחרי כמה זמן כששמע את אמא בוכה והוא לא הבין מה קרה, אמא כמובן אמרה שהיה לה איזשהו חלום והיא מצאה אותי כאן כי לא הצלחתי להירדם.
הוא לא שאל הרבה שאלות ולא אמר הרבה. עכשיו השעה ארבע וחצי לפנות בוקר ואני במיטה יודעת שאני כבר לא הצליח להירדם.
________
היוש מתוקיםם💋
לפני שתכעסו אני יודעת שלקח לי מלא זמן עד שהעלתי את הפרק....
יש לי מלא מבחנים בזמן האחרון שאני בקושי הצלחתי לפתוח סתם ספר בכל השבוע הזה😭
מתרגשים לקראת הסוף???
YOU ARE READING
you helped me {2}
Romansפיפיל או פיל האחות השנייה של משפחת אוילר האוצר שכול המשפחה מגנה אליו מאז. כשפיפיל היתה בת 11 נחטפה ונאנסה מאז הילדה קרה כמו קרח אף אחד לא מתקרב ומי שכן... היא לא ציפתה שהקאפו של צרפת הוא ימיס לה את הלב קאם ז׳רמן בן המשפחות הכי עשירות בעולם. העסקים...
