you helped me {2}

34: למקום היחיד

~באותו הלילה של החטיפה~

*קאם*

"Au moins maintenant, ce n'est pas toi qui vas te    (לפחות עכשיו לא תיהיה מי שתשגע אותך) rendre fou"
אני תוך שניה דוחף את נירו לקיר. אם כמה שאני מחבב את אח שלי הדבר הכי טוב שהוא יודע לעשות זה לחרפן אותי.

V״oué fermerez votre bouche et vous n'oserez plus parler d'elle un autre jour de votre vie!״
(אתה תסתום את הפה שלך ולא תעז לדבר עליה עוד יום בחיים שלך!) אני מזהיר אותו ומשחרר אותו מידי. יבבה נשמעת מאחורי ואני ישר מסתובב.

״ es-tu réel avec moi C'est ton frère! c'est putain-״ (אתה אמיתי איתי? זה אח שלך! זה פאקינ-) מיאן מסתכלת עליי כשניצוץ קטן של דמעות נראה בעינה. ״!Ne jure pas״ (אל תקללי!) אני קוטע אותה.

״!Alors n'essayez pas d'étrangler notre frère״ (אז אל תנסה לחנוק את אח שלנו!) היא צורחת ועולה לחדר שלה.  ״vissé״ (דפוק) נירו מסנן והולך אחרי מיאן.

חיכיתי לפיפיל עשר דקות עד שהחלטתי ללכת לבדוק מה איתה. כשנכנסתי לחדר השירותים ראיתי את המראה השבורה שתלויה על הקיר ושלולית קטנה של דם.

כמעט והעפתי את הדלת מהמקום כשהלכתי למשרד של המנהל. אותו המנהל לא היה נראה כאן, התקדמתי לעבר המחשב שנח על השולחן ונכנסתי למצלמות אבטחה.

שם אפשר לראות בבירור את לאונרדו הקאפו החדש של נויורק ואח הגדול של פיפיל, לוקח אותה. פיפיל לא רואה מי זה אז היא מנסה לתקוף.

במשך כל הלילה ניסיתי לחשוב איך להחזיר אותה או יותר נכון חצי מהלילה, בחצי השני חשבתי לעצמי למה בדיוק כלכך אכפת לי? היא הייתה חוזרת לשם בסופו של דבר לא?

אני לוקח את המפתחות של אחד הרכבים ומחליט לנסוע למקום היחיד שאני מרגיש הכי בטוח והכי אהוב.

הנסיעה ארוכה אבל בסופו של דבר מגיעים. אני חונה את הרכב ומסתכל על המקום דרך החלון של המכונית, אני נושם עמוק ויוצא מהרכב.

אני הולך דקה בערך עד שאני מגיע, אני מתיישב על הרצפה
ומביט אל השמיים רק נושם ולא אומר דבר. לא הייתי כאן כבר כמה זמן.

״היי אמא״ אני אומר בקול חנוק. ״יש מישהי שהיא....היא טיפוס די מיוחד, היית אוהבת אותה״

״מאוד אפילו״

________
היוש מתוקיםם💋
לפני יום שיש אני מעלה לכם שני פרקים🥳
אני יעלה אותו עוד כמה דקות סווו לא ללכת לישון