*פיפיל*
"תעוף מימני חתיכת אידיוט!״ אני צועקת ומתחילה לבעוט בקאם. הוא ישר מתעורר והופך אותנו כך שהוא מעליי ותופס את ידיי לצדדים.
״תינשמי אישה, רק בוקר״ הוא נוהם ונראה גמור. אני סורקת
אותו ורואה שהוא עם מכנסיים. טוב לפחות זה.
לוקחות לו כמה שניות עד שהוא מתאפס על עצמו. ״פאק״ הוא אומר וישר עוזב אותי. ״אנחנו לא עשינו את זה, נכון״ קאם יותר אומר לעצמו מאשר לי.
אני מהנהנת ומכסה את כל גופי בשמיכה הגדולה שזרוקה על המיטה. ״אתה זוכר משהו מהלילה?״ אני שואלת. ״שום דבר מון ביז׳ו״ הוא אומר ואני מגחכת.
״טוב את באה או לא?״ הוא שואל לאחר שצחצח שיניים. ״אני באה״ אני אומרת וקמה מהמיטה.
״פיפיל?״
״ממ?״
״ככה את יוצאת?״
אוי פאק! מהר מאוד כיסיתי את כולי בשמיכה וגרמתי לקאם לצחוק את חייו. ״שלא תביני לא נכון כן? דווקא אהבתי את הנוף״ הוא מגחך מה שגורם לי לרצות להרוג אותו.
אני עושה לו פרצוף מאיים והוא רק מרים את הידיים ככניעה וממלמל לעצמו ״לא משהו שלא ראיתי קודם לכן״ ויוצא מהחדר.
~~~
״בואי נילך לסטודיו לאומנות!״ מיאן צועקת מרוב שעמום. ״סטודיו? למה לעזעזל יש לכם בבית סטודיו לאומנות?!״ אני שואלת.
מן הסתם שמשפחת ז׳רמן היא בין המשפחות הכי עשירות בעולם, אבל למה לעזעזל הם צריכים סטודיו לציור??? משפחה של ציירים הם לא.
״כי אם אפשר אז למה לא״ מיאן אומרת יותר משואלת ומושכת אותי לכיוון בבית שלא ידעתי אליו. מסתבר שהרבה דברים אני לא יודעת על הבית הזה.
יש פה מגרש חניה ענק בשווי של ביליוני שקלים. סטודיו לציור, סטודיו שנראה לריקוד או משהו כזה ועוד כמה דלתות נעולות.
אנחנו נכנסות לחלל הענק הזה והכל נראה כלכך יפה ומדוייק, טוב נו זאת מיאן. אנחנו שומעות צרחה גדולה ואז בכי ומיאן נושפת ונרגעת מזה? היא מחייכת חיוך גדול ואומרת ״הגיע הזמן להתחיל בעבודה״
היא מביאה לי קנבס וכמה צבעים ומדריכה אותי איך לעבוד. אנחנו שומעות עוד כמה צרחות ומיאן נראת כאילו שמעה קול של מלאך. מיאן פסיכופתית לגמרי, ובדיוק בגלל זה היא החברה הכי טובה שלי.
מיאן נראת כמו בחורה שלא תעז לדרוך על נמלה. אבל הילדה משוגעת פחות או יותר כמוני.
״זה הדבר הכי משעמם שעשיתי כל חיי״ אני אומרת ונאנחת. ״אופסי״ מיאן אומרת לאחר שמטפטפת את המכחול הצבוע עליי. ״את כל כך הולכת להצטער על זה״ אמרתי ולקחתי את המכחול והעברתי לה קו על הפנים.
״את ביקשת את זה״ היא אמרה ולקחת את הדלי שהיה ליד והתחילה לשפוך אותו עליי וכך גם אני התחלתי לשפוך עליה צבע.
~~~
אני ומיאן מכף רגל ועד ראש צבועות בצבעים רנדומליים וצוחקות כמו משוגעות. ״טוב, עפתי לשטוף את זה פיקאסו״ מיאן אומרת והלכה.
בנתיים התחלתי לסדר טיפה עד ששמעתי את הדלת נפתחת. ״זה היה מהיר״ אמרתי וכשהסתובבתי קלטתי שזאת לא מיאן. ״מה היה מהיר?״ קאם שאל והתקרב אליי. פאק למה הוא חייב להיראות כלכך מושך.
״מה?אה אמ כלום״ אמרתי והלכתי אחורה. נתקעתי בשולחן וכוס המים נפלה והתנפצה על הרצפה. ״פאק״ אמרתי והתחלתי לרדת לישיבה ולאסוף את השברים.
אני מרגישה את גופי מורם באוויר ואז מונח על השולחן. קאם חוסם אותי משניי צדדיי ואני מרגישה חסרת אוויר. הוא מגחך כשהוא מסתכל עליי ואז יורד לישיבה ואוסף את כל השברים.
הוא שם את כל שאר השברים בצד השני של השולחן וחוזר להתעסק בי. ״רק צרות את מביאה אה?״ הוא מגחך ומסתכל לתוך עיניי. ״רק כשאתה בסביבה״ אני לוחשת לו ורואה את המצב שהוא נמצא בו עכשיו.
״אז את המורה פה לציור?״ הוא שואל בציניות ואני מחליטה להמשיך. ״כן, ואיחרת״ אני עונה והוא עושה פרצוף עצוב. ״כמה עצוב״ הוא אומר ואני מגלגלת עיניים.
״עכשיו אתה מוזמן לצאת״ אני אומרת ויורדת מהשולחן אבל לא מספיקה לברוח. ״אני בטוח שהמורה לא תרצה להוציא תלמיד מצטיין כמוני״
״מצטיין? במה בדיוק?״ אני שואלת כשאני עדיין בין ידיו.
״בזה״ הוא עונה ומיד לאחר מכן טורף את שפתיי.
________
היוש מתוקיםם💋
אז הנה לה עוד פרק שנגמר ומקרב אותנו לסוף🥲
תאמת שאנחנו עברנו את החצי של הספר שזה אחד המוזרים
לי🪩
הפרק הבא יצא ב28 כוכבים✨✨
YOU ARE READING
you helped me {2}
Romansaפיפיל או פיל האחות השנייה של משפחת אוילר האוצר שכול המשפחה מגנה אליו מאז. כשפיפיל היתה בת 11 נחטפה ונאנסה מאז הילדה קרה כמו קרח אף אחד לא מתקרב ומי שכן... היא לא ציפתה שהקאפו של צרפת הוא ימיס לה את הלב קאם ז׳רמן בן המשפחות הכי עשירות בעולם. העסקים...
