פיפיל או פיל האחות השנייה של משפחת אוילר האוצר שכול המשפחה מגנה אליו מאז.
כשפיפיל היתה בת 11 נחטפה ונאנסה מאז הילדה קרה כמו קרח אף אחד לא מתקרב ומי שכן...
היא לא ציפתה שהקאפו של צרפת הוא ימיס לה את הלב
קאם ז׳רמן בן המשפחות הכי עשירות בעולם. העסקים...
אני פאקינג דפוק, הייתי חייב לתת לבעיות עצבים שלי לנהל אותי. לגרום לה לפחד, היא נראת כלכך עדינה ושברירית כשהיא בידיי, ואני גרמתי לה לשנוא אותי.
רגע למה לעזעזל אכפת לי כל כך, היא האויב שלך!! לא משהו אחר וזה לעולם לא ישתנה.
״ברור שאני רוצה נקמה״ היא עונה ומבט אפל עולה בעינה. כשהמבט עלה לפניה הזין שלי התעורר לתחיה. פיפיל הייתה אחת הבחורות הכי יפות שראיתי כל חיי, עיניה הירוקות והבלונד שאני עדיין לא רגיל עליו.
כל דבר בה היה פאקינג מושך.
״אז נשיג לך אחת כזאת״ אני עונה וחצי חיוך נפרס על פניה. אנחנו מביטים באחד השני ולא אומרים מילה, שפתיה האדומות והנפוחות קוראות לי לנשק אותן.
עינה בוחנות את שפתיי, ואפשר לראות את איך שהיא מנסה לעצור את עצמה.
לעזעזל עם זה שהיא ממשפחת אוילר.
אני מסתער על שפתיה ומנשק אותה. לוקח לה כמה שניות עד שהיא מגיבה, שפתיה זזות בקצב אחיד לשלי. ידי תופסת את מותנה ואני מקרב אותה אליי.
ידה מונחת על החזה שלי. אבל היא לא מזיזה אותי או דוחפת לאחור. ״פאק״ היא אומרת פתאום ואז דוחפת אותי לאחור. המכה לא כאבה אבל זה שהטעם של שפתיה כבר לא על שפתיי.
״מה נראלך לעזעזל שאתה עושה?״ היא שואלת בקול הקר שלה. ״עכשיו? חוץ מלהסתכל עלייך כלום״ אני אומר ומגחך מה שלא קורה איתה.
״למה זה היה טוב לעשות את זה עכשיו״ היא נאנחת בכעס. ״את לא יכולה לומר שלא נהנת״ אני אומר ומשהו בפניה משתנה. היא אהבה את זה, היא מאוד אהבה את זה.
״בחייך אני יודע שאת אהבת את זה״ אני אומר ומתקרב. ״את אהבת את זה אני אהבתי את זה, למה את לא נותנת לעצמך את זה?״ ידי מרימה את סנטרה כדי שעינה הסתכלנו ישר אליי.
״אני לא יכולה. זה יותר מזה שאנחנו אוייבים, אנחנו במאפיה ובמאפיה יש חוקים שאותם צריך לכבד״ היא אומרת ונראה שכל הביטחון שלה חזר פתאום.
״את יכולה להיות אוייבת שלי כלפיי כולם. כלפיי המשפחה שלך, כלפיי החיילים, כלפיי נירו, אבל לא כלפיי״
