you helped me {2}

אפילוג💞

*פיפיל*

״קאם תעשה משהו!״ צעקתי כששמעתי את נירו ממלמל אישה משוגעת. ״אני מנסה!״ צעק בחזרה ולקח את הבקבוק שנח על האי במטבח.

״אנחנו יותר טובים מהם״ שמעתי מהצד אך בחרתי להתעלם. ״דיברת עם קנדל?״ קאם שאל ״לא הספקתי״ נאנחתי, עייפה כלכך מכל היום הזה.

״צריך להעלות לקבר״ נשקתי לראשו של קאם וישר הרגשתי את גופו מתאבן. ידו נשלחה למותני ואחזה ברכושניות. ידעתי כמה קשה היום הזה בשביל כולם.

וגם בשבילי.

״ודרך אגב הייתם מתים להיות הורים טובים כמונו״ קראתי לעבר נירו והחזקתי בידה הקטנטנה של אליס בזמן שקאם הרים את אנדרו.

כן, כן. לכאן החיים הובילו אותי ואת קאם, יצרנו משפחה קטנה בשנים האחרונות. אליס כבר הייתה בת ארבע, בלונדינית עם עיניים ירוקות ונמשים קטנים עטפו את אפה הקטן והמתוק.

אליס הייתה העתק הדבק של מיאן ושלי. אני וקאם התלהבנו מזה אך ניר איך נגיד את זה ככה.....פחות, אליס שיגעה אותו אבל ידעתי כמה הוא אהב אותה בסופו של דבר הוא הדוד המועדף עליה וגם היחיד מהצד של קאם.

וכאן אנדרו נכנס לתמונה לפני שנתיים ושלושה חודשים הקטנטן הזה נולד. אנדרו נראה כמו העתק של אליס אך כל הביישנות שלאליס לא היה לאנדרו היה והיה הרבה.

אחרי כל מה שעברנו ביחד ובנפרד השניים הקטנים האלה הם המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש.

״מון ביז׳ו״ נשק לכתפי ״הגענו״ הנהנתי ״אתה רוצה להעלות לבד? ואז אני יבוא גם?״ שיהיה לכם קצת זמן לבד״ שאלתי בשקט. ״אני די צריך אותך, אני גם יודע שהיא מתגעגעת עלייך״

״קטנטנים אתם רוצים ללכת עכשיו לדודה אדל שתשחק איתכם בפארק?״ שאלתי והם הנהנו ישר ״אמא אני אוהבת סופר סופר סופר את דודה אדלי״ חייכתי לאליס ונשקתי ללחי השמנמנה שלה.

״גם דודה אדלי סופר אוהבת אותך ואת אנדרו״ היא חייכה ורצה לעבר אדל ונירו שבדיוק ירדו מהרכב. לנירו היה מבט קשה וידעתי כמה קשה לו אפילו יותר מכולם.

אוון והקטנטנים היו חברים טובים ושמחתי שהיה בניהם קשר כו מיוחד. היה חשוב לי מאוד שיגדלו במשפחה גדולה ואוהבת כמו בילדותי.

קאם נירו ואני עלינו לקבר. הבאתי איתי את הזר הפרחים אהוב עליה, נירו ניקה את האבק שהיה על הקבר והדליק את הנר. ידו של קאם עדיין אחזה במותני ולא שיחררה במיוחד לא עכשיו.

״הרבה זמן לא התראינו״

________