- MY MAN -

4

                              - פרק מספר 4 -
                              | נ.מ - היונגין |

פליקס הסתלק מהשולחן וברח לשירותים.
הרגשתי שמשהו לא בסדר.. לכן התנצלתי בפניי חבריי וקמתי לשאול לשלומו.
אני לא בטוח למה עיניי תמיד מחפשות אותו.. אבל אני דואג לו באופן מוזר.
״פליקס?״ קראתי ודפקתי על דלת השירותים.
״כן?״ הוא ענה בקול שברירי.
״הכל בסדר? אתה בסדר שם?״ שאלתי בדאגה.
״אני בסדר , כמה דקות חוזר״ הוא אמר בקול נמוך.
״בסדר , אחכה בשולחן״ השבתי וחזרתי לחבריי.
לא רציתי להציק אבל אני בטוח שמשהו קורה.

כעבור כמה דקות פליקס חזר מהשירותים והתיישב במקומו.
עיניו היו נראות אדומות מעט , כאילו בכה.
לא שאלתי כלום כי אם הוא היה רוצה הוא היה מספר.. וגם כי אני לא בטוח שהוא באמת היה עונה לי.. בכל זאת , רק הכרנו.

סיימנו לאכול ונסענו בחזרה הביתה , הנסיעה הייתה שקטה.
פליקס לא דיבר או פנה אליי בכלל.
משום מה , אני תמיד מחפש את המבט והיחס שלו מאז שהגיע לכאן. אני מרגיש כמו אידיוט שהתאהב ביומיים אבל פאק אין לי מה לעשות מול הילד הזה. אני חלש מולו.

עלינו לחדר ופליקס נכנס ישירות למקלחת. מבלי להסתכל עליי אפילו.
עשיתי משהו? אמרתי משהו לא נכון? למה הוא לעזאזל מתעלם ממני , עד לפני המסעדה המזורגגת הכל היה פאקינג טוב.
ניסיתי להשתלט על עצמי ועל העצבים שלי אבל זה נהיה גרוע יותר כשאני קורא בשמו והוא פאקינג לא מגיב.
״פליקס״ קראתי לו כשיצא מהמקלחת והתחיל להתלבש.
אין עונה.
״פליקס״ הדגשתי בקולי.
אין עונה.
״לי פאקינג יונגבוק!״ צעקתי ונשימתו נעתקה. הוא נבהל.
זין. ממש יופי.

| נ.מ - פליקס |

״לי פאקינג יונגבוק!״ היונגין צעק ונבהלתי עד כדי היצמדות לקיר.
״התחרפנת?!״ צעקתי בחזרה. הוא פשוט אידיוט מה הוא מנסה לעשות?
״אם אני התחרפנתי? אני קורא לך כבר עשרים דקות ואתה פאקינג מתעלם ממני. במסעדה או בנסיעה לא דיברת איתי או החלפת איתי מבט מסכן. מה פאקינג קורה לך?״ הוא נהם כשהתקרב אליי ודחק אותי אל הקיר והפנה כלפיי אצבע מאשימה.
אני דחוק לקיר , היונגין קרוב אליי מתמיד ובנינו יש שבריר קטן של מרחק.
הלב שלי דופק כמו משוגע אבל אני עצבני מידי כדי לחשוב על דברים כאלה.
מיד כשבאתי לצרוח ולהטיח בו האשמות , דלת חדרנו נפתחה בעצבים. אלו היו צאנגבין וצאן.
״תגידו אתם משוגעים??״ צעק צאן והרחיק את היונגין ממני.
״מה ניסית לעשות? להרביץ לו?״ הוא המשיך.
״למה שלעזאזל אני אעשה את זה?!״ היונגין צעק וצאנגבין התערב: ״אמרתי אלף פעם , אלימות זה לא הפיתרון. אם רבים תדעו לדבר על זה!״
״אני לא פאקינג ניסיתי להרביץ לו! אני לעולם לא אפגע בו!״ היונגין צעק וליבי הלם בחוזקה.
משום מה יכולתי להאמין לכל מילה שיצאה לו מהפה , הוא לא ניסה להרביץ לי. אני יודע.
״הוא.. הוא לא ניסה להרביץ לי.״ אמרתי בקול חלש אל המהומה שהתרוצצה בחדר.
״בסדר. סליחה היונגין לא התכוונו לזה , פשוט כשאתה והחברים שלך הייתם קטנים יותר נהגתם לריב ולפתור את זה במכות. מצטער.״ צאנגבין פלט אנחה בעודו מנסה להרגע כשצאן מוסיף: ״אם קשה לכם להסתדר , אני מחליף לכם שותפים. פליקס , תארוז את עצמך ותעבור לחדר של האן. היונגין , חכה כאן מינהו כבר יגיע.״
היונגין הפנה אליי את מבטו אך לא הסתכלתי לו בעיניים כיוון שלא רציתי שיראה עד כמה אני פגוע מכל המצב.
ארזתי את חפציי ועברתי לחדרו של האן , אני מנסה לחשוב שאולי זה טוב יותר ככה.. זאת אומרת , אני לא רוצה להתרחק מהיונגין פיזית אבל נפשית אני צריך את זה.
אולי אם לא נהיה יחד בחדר זה ישפר את המצב ובאמת נהיה רק חברים.