- MY MAN -

5

- פרק מספר 5 -
| נ.מ - היונגין |

נותרתי לבדי בחדר בעודי מחכה למינהו שיגיע.
לא יכולתי שלא לחשוב על כל הסיטואציה.
לא רציתי שזה יגיע למצב הזה! אני מתכוון.. שיפרידו אותנו בחדרים. אני יכול להבין איך זה היה יכול להראות כשצאנגבין וצאן פרצו לחדר ובגלל זה אני לא כועס עליהם.
אני יודע שזה רק מדאגה אבל אני נשבע שלעולם לא הייתי מרים עליו יד. איך אני יכול לגעת בילד השברירי הזה? לעולם לא הייתי פוגע בו. אין לי את היכולת.
וגם אחרים לעולם לא יגעו ויפגעו בו , כל עוד זה תלוי בי.
אני עדיין לא ממש מבין מה אני מרגיש כלפיו.. אבל אני יודע שאני מרגיש.
ניסיתי לשכנע את עצמי שהוא חבר להקה וזהו.. אבל עם כל קרבה אליו , נשימה שלו , מבט בעיניו הנוצצות רק הבנתי שנפלתי.
נפלתי חזק.
אני לא יודע אם הוא יצא עם גברים בחייו או שהוא בכלל סטרייט ולכן אני מנסה להדחיק את רגשותיי ולא לתת לו לשים לב שהוא חשוב לי כל כך.

השעה הייתה כבר אחת בלילה כשהתיישבתי על המיטה וקראתי ספר. מנסה להעביר את מחשבותיי.
פתיחת דלת קטעה את עיסוקיי כשמינהו נכנס והתיישב לידי.
״היונג?״ פניתי אליו.
״כולם רואים סרט בסלון , למה אתה לא בא?״ הוא שאל בסקרנות.
״אין לי ראש לזה , אני חושב שאקרא עוד קצת ואלך לישון״ השבתי בפיהוק.
״איך שתרצה, אתה יודע שאם קורה משהו אתה יכול לדבר איתי נכון?״
מינהו אמר והנהנתי לחיוב.
שוב נותרתי לבד בחדר.. והאמת , אני מתגעגע לנוכחות של פליקס.

נסחפתי עם הספר והשעה הייתה כבר מאוחרת מאוד.. מינהו עוד לא חזר לחדר אז הנחתי שכולם עדיין בסלון.
ירדתי למטה וראיתי שכולם נרדמו על הספה , חבורה של עצלנים.
עיניי גלשו אל הנער הישן שמכווץ בקצה הספה ומחבק את רגליו.
אחד המראות הכי חמודים שיצא לי לראות. ברצינות.
התקרבתי אל הספה והרמתי אותו בתנוחת כלה אל החדר.. שלי.
מינהו גם ככה נרדם בסלון כך שלא אמורה להיות בעיה.
סגרתי את דלת החדר והנחתי אותו על מיטתי.
בשניה שידיי עזבו את גופו הוא התחיל לצעוק: ״זה כואב! בבקשה מספיק! אני מתחנן תעזוב אותי!״ נבהלתי בטירוף.
הסרתי את ידיי ממנו במהירות בחשש שמדובר בי וליטפתי את פניו.
״פליקס״ לחשתי לו. הוא השתולל במיטה.
״פליקס! תתעורר!״ נלחצתי וניערתי את גופו.
״קום בבקשה!״ צעקתי והוא התעורר בבהלה , שוב מיוזע כולו ומפוחד. הוא כל כך פחד שדחק את עצמו לקיר וחיבק את רגליו.
״היי , הכל בסדר , זה שוב רק חלום״ אמרתי וצמצמתי את הרווח העצום שיצר בנינו.
״אל תתקרב. בבקשה.״ הוא אמר בדמעות.
ליבי הלם. על אילו זוועות הילד היפה הזה חולם בשם אלוהים?
״אתה יודע שאני לעולם לא אפגע בך נכון?״ הבהרתי והתקרבתי מעט בניסיון להרגיע אותו.
הוא נשם עמוק ולא הגיב.
״זהו זה.. אתה בסדר , הכל בסדר.״ נצמדתי ואספתי אותו לחיבוק חם.
הוא לא התנגד.
״אני בסדר. תודה.״ פליקס לחש , התנתק ממני במהירות ויצא מהחדר.
הוא כל כך מתרחק ממני. אני פאקינג שונא את זה.