- MY MAN -

14

- פרק מספר 14 -
| נ.מ - פליקס |

״חמש דקות כולכם בחדר חזרות!!״ צעקתו של צאן העירה את כולנו.
כולנו חוץ מהיונגין.. הוא פאקינג ישן כמו מת.
״ג׳יני! קום!!!״ ניערתי אותו בלחץ.
״מממ כמה דקות״ הוא מלמל בעייפות ומשך אותי חזרה למיטה.
״קום!! אין לנו זמן!״ צעקתי ולקחתי ממנו את השמיכה.
״אוקי אוקי אני קם..״ הוא התיישב על המיטה בעייפות והתחלנו להתארגן.
כעבור חמש דקות כולנו היינו בחדר חזרות כמו שצאן ביקש. לפי מה שהבנתי.. איחורים לא מתקבלים.
״חברה אני מקווה שכולכם בטוב , כמו שאתם יודעים יש לנו סיבוב הופעות ויש על מה להתכונן. לכן כרגע נבצע שלושה מהשירים של האלבום החדש ונסיים להיום. מינהו או היונגין , קחו את זה מכאן״.
הוא סיים ומינהו התחיל לעבור איתנו על הכראוגרפיה , לפעמים כשהתעייף היונגין החליף אותו. הייתי בשוק לראות כמה טוב הוא רוקד , די סקסי אפילו.
״הפסקה!״ מינהו צרח אחרי שעתיים של חזרות.
״אוי אלוהים״ התנשפתי וישבתי על הרצפה.
״אפילו בסקס שלנו אתה לא מזיע ככה.. זה מבייש אותי״ היונגין התיישב לידי ולחש באוזני.
״היונגין אנחנו לא לבד.. תהיה בשקט.״ נתתי לו מכה והוא צחקק.
״זאת הייתה החזרה הראשונה שלך ליקס , איך אתה מרגיש?״ האן שאל בהתלהבות.
״אני בסדר , האמת שאתם כולכם מוכשרים אתם רוקדים כל כך טוב״ החמאתי ושתיתי מים.
״גם לך לא חסר..״ סונגמין החמיא.
״תודה אבל אני עדיין לא טוב כמוכם.. אני עוד אשתפר. אני מבטיח.״
הרגשתי טיפה מבואס.. לראות את כולם רוקדים ומופיעים כל כך טוב גרם לי לתהות אם אני באמת ברמה שלהם.
״תמיד יש לאן להשתפר.. אבל אתה מצוין. אל תהיה קשה עם עצמך״ היונגין ניחם וליטף את שיערי.
״יש לו עוד עבודה.. כולנו קרענו את עצמנו שנים לא לחינם״ צאנגבין אמר כשנכנס לחדר חזרות.
״הוא יכול להיות טוב יותר מאיתנו תאמין לי״ היונגין השיב בתוקפנות.
״לפי מה שראיתי.. יש לו עוד המון מה ללמוד היונגין. ואתה גם יודע את זה.״ צאנגבין הטיח וליבי כאב.
ידעתי שאני לא מוכשר כמוהם , הם באמת עבדו קשה שנים ופתאום נכנסתי וניסיתי להשתלב. אנחנו לא באותה רמה. דמעות עלו בעיניי.
היונגין נעמד בעצבנות וסגר את אגרופיו.
״מה ראית בדיוק? מה אתה ראית שאני הרקדן הראשי לא ראיתי?! בוא תספר לנו״ היונגין התקרב לצאנגבין באיפוק.
״הטכניקות שלו לא מדויקות מספיק , סגנון הריקוד שלו נראה עייף ואין לו מספיק כושר כדי להחזיק את עצמו במהלך מופע של-״ צאנגבין סיפר על כשלונותיי כשהיונגין לא נתן לו לסיים ודפק אגרוף בפרצופו.
״מה לעזאזל היונגין?!״ צאנגבין צרח והכניס להיונגין אגרוף בחזרה. הוא נפל לרצפה. ראיתי שחור.
היונגין נעמד שוב. מתכוון להמשיך להכות אותו אבל צאנגבין כל כך גדול שפחדתי בטירוף.
״היונגין! תעצור בבקשה!״ רצתי לעמוד ביניהם ושמתי ידיי על חזהו , מנסה לעצור אותו מלהמשיך. זה הולך להגמר רע.
״פליקס , זוז.״ הוא אפילו לא הסתכל עליי , רק על צאנגבין במבט רצחני.
״היי! אני מתחנן , תסתכל עליי!״ צעקתי וחפנתי את פניו של היונגין להביט בעיניי הדומעות.
״תעצור.״ התחננתי שוב כשעיניו מלאו עצב כשהביט בי.
כשראיתי שהם נרגעו וצאן כבר נכנס לסטודיו לצרוח עליהם , יצאתי החוצה בריצה.
לא יכולתי להחזיק את הדמעות.