פרק 58: בית חולים

3.6K 133 27
                                    

נקודת מבט קרלו

״אני לא פאקינג מבין למה הם לא אומרים לנו שום דבר!״ אני צועק בכעס ומטיח את אגרופי בקיר.

״אדוני, תשמור על השקט בבקשה. זה בית חולים פה.״ האחות אומרת ואני שולח לה מבט שגורם לה לבלוע את רוקה בכבדות.

אני עוצם את עיניי ולוקח נשימה עמוקה ״את יכולה בבקשה לקרוא לרופא?״ אני אומר בכל הנימוס שיכולתי לגייס במצב הזה.

היא מהנהנת ואחרי כמה דקות הרופא מגיע.

״שלום, אתם לגברת ג׳וליה ארמני?״ הוא שואל ואני מהנהן בחוסר סבלנות.

לאונרדו קם מהכיסא ומניח את ידו על חזהי, מזיז אותי אחורה מעט ומונע מצב בו אני דופק למישהו כדור מזוין בין שתי העיניים ״מה מצבה דוקטור?״ הוא שואל, אני רואה את השלווה שמאפיינת אותו מתערערת מעט.

הדוקטור מניד בראשו וגורם לי לכווץ את אגרופי חזק כל כך ״אין לדעת. היא עדיין בניתוח.״ אני מהנהן בעצבנות ונזרק על הכיסא לצד לוקאס.

לאונרדו מניח את ידו על כתפי ״היא תהיה בסדר קרלו.״ הוא אומר בביטחון.

אני לא יודע מה אני אעשה אם לא, ג׳וליה היא כל החיים שלי. היא החצי השני שלי. החצי הטוב יותר.

היא בן אדם קדוש. היא הנסיכה שלי. מה אני פאקינג שווה בלעדיה?

וככה עברה לה שעה, במחשבות בלתי פוסקות.

הדוקטור יוצא אלינו בחזרה וכולנו נעמדים מיד, דרוכים לשמוע מה קרה.

״הניתוח עבר בהצלחה. היא בחדר התאוששות.״ הוא אומר בחיוך וגורם לי להיאנח בהקלה.

אני מתקדם לכיוון הדלת ממנה הרופא יצא אך הוא עוצר אותי ״אי אפשר לבקר אותה עדיין. היא עוד רדומה.״ הוא אמר אך אני מתעלם ממנו ומתקדם לכיוון הדלת.

״אדון ארמני-״ הוא מניח את ידו על כתפי, הוא נמוך ממני בכמעט שני ראשים, אני תופס את ידו ״פעם אחרונה שאתה נוגע בי. אם אני ארצה לראות את אשתי אני פאקינג אראה אותה.״ אני אומר והוא בולע את רוקו בכבדות ומהנהן.

״רק שאלה אחת לפני.״ הוא מתחיל להגיד ואני נאנח ומסתובב אליו ״מה?״ אני שואל בחוסר סבלנות ״יש לגברת ארמני קרובי משפחה? הורים? אחים?״ הוא שואל ואני מניח את ידי בגשר אפי. פאק. אנדריאס.

״יש לה. אני אדאג להודיע להם.״ אני אומר ולא מחכה לתשובה. כל מה שאני רוצה עכשיו זה לראות את הנסיכה שלי. לחבק אותה ולא לעזוב.

אך משהו עוצר אותי.
התינוק. התינוק שלנו.

״דוקטור, ג׳וליה הייתה בהריון. התינוק..?״

נקודת מבט ג׳וליה

פקחתי את עיניי באיטיות, ניסיתי להבין איפה אני נמצאת, ציפצופים מעצבנים הגיעו לאוזני והרגשתי שכל צפצוף חודר לי לראש כמו סכין.

כאב חד פילח את בטני וגרם לי להיזכר בהכל.

הכל עבר אצלי כמו סרט, האיש המוזר, הירייה לבטן.
התינוק שלי? לא לא לא זה לא יכול להיות.

״נסיכה, התעוררת.״ קול מוכר הגיע לאוזני והסבתי את מבטי אליו, הוא ישב על הכורסא ליד המיטה ונראה כאילו לא ישן כמה ימים.

״קרלו.״ אמרתי וניסיתי לעצור את הדמעות שאיימו לצאת מעיניי.
״התינוק שלי. התינוק שלי בסדר?״

הנסיכה שלוWhere stories live. Discover now