סיפור האהבה בשומרת הערים האבודות❤️

עונש...?

אולי עד עכשיו הייתי טובה בלימודים, אבל בבית הספר החדש שלי כולם היו מתקדמים בהרבה.
ניסיתי לשמור על קור רוח בכיתה ( בעיקר כי פיץ ישב לידי ) אבל מבפנים התחרפנתי לגמרי.
למה כולם כל כך מתקדמים? כתבתי כל דבר שהמורה אמר בלחץ גדול. ( אני אשלים בבית את הכל , הייתה המחשבה הראשונה שלי ) יצאתי מהשיעור בגרירת רגליים, לא לפני שהמורה הספיק לעצור אותי. אוף..הוא בטח רוצה לתת לי עוד שיעורי בית. זה רק היום השני ללימודים וכבר יש לי ערמות של חומר להשלים.
" סופי, אני מציע לך שתגשי לליידי אלינה  לבקש ממנה עוזר ללימודים, אני חושב שזה יכול ממש לעזור לך. " הנהנתי בקצרה וברחתי משם, שלא יראה שהפנים שלי בוערות.
עוזר. ממתי אני מאלו שצריכות חונך בלימודים?
נכנסתי למשרד של ליידי אלינה והתיישבתי על הכיסא. היא הייתה בטלפון וסימנה לי רגע חמודה בידה.
" היי סופי" היא חייכה אלי.  " היי... אמממ באתי לבקש אמממ עוזר בלימודים. " מלמלתי בלחש.
היא בחנה אותי.
"מאוד אמיץ מצידך לבקש כזה דבר. " היא חייכה שוב. "למזלך יש לי נער בשיכבה שלך שבדיוק מושלם בשביל זה.  אני יגיד לך מה, תחכי לו בחדר הריתוק, את יודעת איפה זה?"
הנהנתי חלושות. חדר ריתוק? אני מקבלת עונש?
התיישבתי בחדר הריתוק. הוא היה ריק לגמרי, מלבד ממני ומהלוח.
תלשתי ריס אחד ( מנהג מגונה שיש לי ) כשלפתע נער בלונדיני בעל שיער פרוע נכנס לכיתה.
"שלום אני הפרופסור שלך. את מחכה לנער מהשכבה שלך, נכון?"
או... שאולי זה הפרופסור. מוזר... הוא נראה כל כך צעיר.
"אמממ כן אני סופי. תוכל להגיד לי למי אני מחכה?"
הוא חייך חיוך שובב. "את מחכה לקיף סנסן כמובן. הנער הכי הורס בפוקספייר"