סיפור האהבה בשומרת הערים האבודות❤️

יוצאים

"סופי, סופי את מקשיבה?" קולו של דקס העיר אותי ממבול הדאגות שעטף אותי, והחזיר אותי למציאות.
"אממ, כן. כן. אני מקשיבה." מלמלתי.
דקס הביט בי במבט בוחן, ואז נאנח.
"כןןןן בטחחחח יאללה ספרי" דקס גלגל את עיניו.
עכשיו היה תורי להביט בדקס במבט בוחן, מצד אחד, סיפרתי לדקס הכל. ( טוב כמעט הכל )
אבל מצד שני, לא יודעת ... עיניין הדייט הכבוד עלי וממש רציתי לספר למישהו, אבל לא ידעתי איך דקס יגיב.
"קדימה סופי, אני יכולה לספר לי. באמת. " אמר דקס, ומשהו בעיניו הראה לי שאני יכולה לסמוך עליו.
"אמממ סתם אני... אמממ... יוצאת עם מישהו היום בערב ואני קצת לחוצה" הבטתי על הרצפה.
דקס גיחך. "יוצאת  עם מישהו? עם מי?"
הרגשתי איך לחיי מסמיקות.
"אה.... עם פיץ"
דקס פער את עיניו. "עם פיץ?" הוא התנשף. "את יוצאת עם ילד הזהב??"
הנהנתי לעברו. לא ידעתי שלפיץ קוראים ילד הזהב. אבל אוקי.
דקס לו דיבר יותר, מבטו היה נראה מהורהר, ולהפתעתי, אפילו כועס.
"טוב, הינה הפנייה לרחוב שלי ביי" הוא אמר במהירות והסתלק משם.
למה שהוא יכעס?
הרבה שאלות עלו במוחי אבל את כולן דחקתי. יש לי דברים חשובים יותר להתעסק בהם.  כמו נגיד, מה אני הולכת ללבוש?
אחרי הרבה מאוד זמן של זריקה ופסילה של בגדים על הרצפה, התפשרתי על שמלה שחורה פרחונית .
את השיער שלי פיזרתי, נתתי לו לגלוש על כתפי.
ניסיתי להתאפר, אבל בסוף וויתרתי, והחלטתי ללכת על בטוח, בלי כלום.
אמנם הודעתי להורים שלי שאני יוצאת הערב, אבל בכל זאת לא רציתי שישאלו שאלות מיותרות, ולכן דאגתי שעד שבע ( השעה שבה קבעתי עם פיץ ) ההורים שלי ואחותי יצאו מהבית.
בשבע בדיוק יצאתי מהבית, פיץ חיכה לי במכונית. במושב הנהג ישב איש שלא הכרתי, הוא היה נראה צעיר יחסית, בן 20 .
"סופי תכירי זה אלאוור" פיץ חייך אלי כשנכנסתי לאוטו.
"היי" אמרתי תוך שאני מחווה בראשי לעברו.
אחרי כמה זמן אלאוור עצר את האוטו.
"הנה לכם ילדים. תהנו!" הוא חייך, והחליף מבט לא ברור עם פיץ.
צעדנו בשתיקה למסעדה, והמשכנו לשתוק גם כשהמלצרית הושיבה אותנו בשולחן שלנו.
"אח שלך נראה נחמד." אמרתי, בשביל לשבור את השתיקה.
"כן הוא ממש מגניב, כל הזמן עושה דברים מטורפים וכזה"
הנהנתי בחיוך.
השפלתי את מבטי.
"סליחה, האמת שאף פעם לא הייתי בדייט, אז אני ממש גרועה בזה " הרגשתי איך פני מאדימות, והריסים שלי התחננו שאתלוש אותם.
"זה בסדר, גם לי זה דייט ראשון. " הוא אמר בחיוך.
אין מצב, אין מצב שזה הדייט הראשון בחייו של פיץ. ושהוא איתי.
"אני גם לא בטוח כל כך מה אני אמור לעשות" הודה "אבל יש דבר אחד שאני כן בטוח עליו "
הוא אמר , ופניו הסמיקו.
"מה?" שאלתי בעניין.
"שאני צריך לעשות את זה " הוא אמר, ופניו התקרבו לשלי.
הרגשתי איך נשימתי נעשית כבדה, ופני מאדימות עוד יותר.
ואז הוא נישק אותי.

השמלה של סופי:
( או לפחות הכי דומה שהיה לדמיון שלי )