סיפור האהבה בשומרת הערים האבודות❤️

אולי אני פשוט אחזור לספריה

~נ.מ סופי~
פיץ אולי הציל אותי מלבחור את מי לנשק, אבל ההחלטה עדיין הדהדה במוחי.
במי באמת הייתי בוחרת?
כלומר, פיץ וקיף הם אולי הבנים הכי חמודים שראיתי אי פעם ( ולא פלא שהם חברים טובים )
מבחינת האופי, ברור שהייתי בוחרת בפיץ. הוא היה נחמד אלי ישר.
אבל.... את מי הייתי מנשקת?
המחשבה נדדה איתי כל היום שאחרי אל ארוחת הצהריים.
לקחתי את המגש שלי והתחלתי להסתובב בין השולחנות. זה היה היום הראשון שבאמת אכלתי בקפיטריה עם כולם. עד עכשיו אכלתי בספרייה.
אנשים אולי לא יסכימו איתי, אבל הפסקת האוכל זה הזמן הטוב ביותר להשלים פערים.
הבטתי השולחנות המלאים ילדים, ומבטי איתר את השולחן בו ישבו פיץ קיף ביאנה ועוד חבורה של בנות שלא ברור אם הן חברות של ביאנה, או סתם חבורה של בנות שרוצות להיות עם קיף ופיץ.
נשמתי עמוק. אני אלך עכשיו, ואתיישב איתם. אני יכולה לעשות את זה....
אבל רק המחשבה על המבטים שינעצו בי כשאתיישב גרמו לי לעור ברווז.
אני יודעת.
אני אחכה שהם ישימו לב שאני שם, ויקראו לי לשבת איתם.
הסתובבתי בין השולחנות עד שמבטי נתפס עם מבטה של ביאנה.
אבל היא לא קראה לי לבוא לשולחן, וגם לא אמרה לקיף או פיץ.
אולי היא לא ראתה אותי?
שלחתי בה עוד מבט, היא הביטה בי.
כן, היא בהחלט ראתה אותי.
"סופי!" נופף אולי הילד שהלכתי איתו לבית הספר ביום הראשון.. איך קראו לו? ( דקס, נזכרתי ) התיישבתי בשולחן. חוץ ממנו היו שם עוד כל מיני ילדים שבחיים לא ראיתי.
"זה ג'ינסי" לחש לי דקס, "הוא הכי נורמלי מהחבורה הזאת. אני אפילו לא בטוח מה השמות של השאר"
"וזאת מארלה, היא לא תמיד יושבת איתנו, אבל לפעמים היא מצטרפת. רק מזהיר, מארלה אומרת את כל מה שהיא חושבת. והיא גם יודעת את הכל על כולם. " הנהנתי ופניתי להביט על הנערה בעלת השיער השטני שישבה מולי. בשערותיה שהיו קלועות צמות קטנות עם חרוזים.
"אההה אז את הילדה החדשה" אמרה מארלה..
"שמעתי עלייך הרבה"
החוורתי. "מה שמעת עלי? "
מארלה חייכה.
"כולם אומרים שאת בוודאות עומדת להיות החברה החדשה של קיף"