סיפור האהבה בשומרת הערים האבודות❤️

את חמודה

סליחה שלא העלתי הרבה זמן... לא הייתה לי מוטיבציה לכתוב⁦:⁠-⁠\⁩
~נ.מ פיץ~
סופי תפסה לי את העין מהרגע הראשון.
היא פשוט הייתה כל כך חמודה, עם השיער הבלונדיני שלה, והעיינים החומות.
ידעתי מי היא מהשניה הראשונה, אבא שלי -יבר עליה ועל המשפחה שלה הרבה, על זה שנצטרך לעזור לה להשתלב.
ביאנה כמובן לקחה את זה למקום ההפוך, היא תמיד הרגישה מאוימת מילדים חדשים.
עצבן אותי לראות שהיא בכוונה ממררת לה את החיים, היא אפילו לא מכירה אותה אישית!
והאמת, גם קיף עצבן אותי.
ברגע הראשון שהוא אמר לי שהוא עשה את המתיחה הזאת לאיזו בלונדינית חמודה ידעתי שזאת היא.
רציתי להגיד לו משהו, אבל ידעתי שהוא ייקח את זה ישר למקום של קראש. ( קיף הוא בנאדם שנוטה להגיע למסקנות מוזרות כאלו )
בגלל זה הסכמתי לקיף לשחק את האמת או חובה.
לא רציתי להגיד לאף אחד, אבל כשביאנה נתנה לסופי את החובה, קיוויתי לרגע שהיא תנשק אותי.
כן. אולי אפילו ציפיתי.
אבל, ראיתי את המבט בעיניים של סופי. היא רק רצתה שזה יגמר כבר, וידעתי שאני יכול לפתור אותה מזה.
ניסיתי לדמיין מה קיף היה עושה.
מחכה לראות את מי היא מנשקת כמובן.
זה אולי מה שגרם לי לעזור לה.
להיות רחוק ממנה בכיתה היה עוד יותר קשה.
כשהיא ישבה לידי, יכולתי לבהות לה בשיער.
הוא היה כל כך יפה, בעיקר כשהשמש האירה אותו.
לפעמים הייתי מדמיין שאני נוגע בשיער שלה, רק בשביל לבדוק איך זה מרגיש.
( הסמקתי רק מהמחשבה  )
ניסיתי להגניב עליה מבטים מהקצה השני של הכיתה, אבל איך שהוא הרגיש שלי שהיא תמיד שמה לב.
לא עזר כלום.
אני פשוט חייב להודות בזה. אני אובססיבי.
לא ידעתי מה לעשות.
לפנות לקיף זו לא אופציה. הוא פשוט יצחק עלי.
לפנות לביאנה זה בדרך כלל מה שהייתי עושה, אבל לא במקרה הזה.
טוב נשאר לי רק אדם אחד לסמוך עליו.
גוגל.
גללתי בחומר , אבל הדבר הכי נורמלי שהיה שם הוא מכתבי אהבה.
אבל מה? אנחנו בשנות השמונים? מי כותב מכתבי אהבה.
החלטתי לכתוב לה פתק.
פתק קטן, לא משהו רציני.
שעות של מחיקות וטיוטות עצבניות נדרשו לי כדי ליצור את הפתק הזה.
את ממש חמודה
ולהשאיר אותו בתיק שלה.
קיוויתי שהיא תדע שזה ממני.
ליתר ביטחון חיכיתי לראות מתי היא יוצאת .
הנה היא! חייכתי למראה סופי יוצאת משער בית הספר. אבל אז נמחק חיוכי.
למה קיף יצא מיד אחריה?