כמה דקות לאחר מכן מצאה את עצמה קאסי יושבת ברכב בצבע שחור שלא ידעה מה סוגו, עם אלכס בתור הנהג.
"תקלידי את הכתובת שלך על המסך." אמר לה אלכס וסימן עם ידו על המסך הקטן והמלבני. היא הקלידה את כתובת מגוריה במהירות ובשתיקה.
היא חשבה על כול מה שעבר עליה היום והרגישה את החרדה והלחץ מזדחלים קרוב יותר לליבה ולפני שהבינה מה קורה דמעות התחילו לזלוג מעיניה ונשימתה הפכה לקטועה.
"היי, היי!" היא שמעה את אלכס אומר ולפתע הרגישה שהמכונית נעצרת. היא הרימה את מבטה מרגליה וראתה שאלכס נועץ בה את עיניו האפורות שהיו מודאגות ומבוהלות.
"אני... בקושי...מ...מצליחה... לנשום." גמגמה קאסי והחרדה והבהלה השתלטו עליה.
"קאסי, תנשמי." פקד אלכס בקול רגוע.
"אני... ל...לא...מ...מס...מסוגלת." גמגמה בהיסטריה.
"קאסי," לחש בעדינות וליטף את פניה "את מסוגלת לנשום. פשוט תחזרי אחרי."
הוא נשם עמוק ונשף לאט. היא עשתה את מה שהוא עשה ולאחר כמה דקות כבר יכלה לנשום כמו שצריך. "אני מצטערת." פלטה בלחישה "אני לא יודעת מה קרה לי."
"זה בסדר." אמר ועיניו האפורות כבר לא נראו מבוהלות או מודאגות וידו חזרה להחזיק בהגה "עברת הרבה היום, זה הגיוני שתחווי התקף חרדה."
"זה היה התקף חרדה." מצאה את עצמה לוחשת ומעקלת את מה שקרה לה.
"זאת הפעם הראשונה שחווית התקף חרדה?" שאל בעדינות והרכב חזר לנסוע.
"כן." אמרה בכנות והביטה החוצה מהחלון והתכווצה מעט שקלטה שהשמש כבר שוקעת.
שאר הנסיעה עברה בשתיקה, אבל לא שתיקה לחוצה או מביכה אלה פשוט שתיקה רגועה.
כעבור כמה דקות אלכס עצר ליד ביתה.
שנייה לפני שיצאה מהרכב אלכס תפס את ידה בידו והכריח אותה להסתובב כדי להביט בעיניו.
"את בטוחה שאת בסדר?" שאל ועיניו האפורות ננעצו בעיניה. משום מה ליבה התחיל לפרפר והיא התקשתה להסית את מבטה למרות שמשהו בה אמר לה שכדי לה לעשות את זה.
"כן, כן אני לגמרי בסדר." לחשה כשמבטה עדיין נעוץ בעיניו האפורות היפייפיות. פתאום אלכס עזב את ידה וסובב את מבטו אל החלון. "להתראות." אמר בפשטות.
"להתראות." פלטה קאסי המבולבלת ויצאה מהרכב. כשנכנסה לביתה הדבר הראשון שראתה היו פניה של אחותה הקטנה מביטות בה בחשדנות וסקרנות.
"אז איפה אמא ואבא?" שאלה קאסי.
"בעבודה." ענתה קרולינה בשקט ומבטה עדיין היה חשדני וסקרני.
"מה?" שאלה קאסי במתח שלא הצליחה להבין.
קרולינה הרימה גבה חומה אחת ונעצה בקאסי מבט סקרני, "אז איך את ואלכס נפגשתם?" שאלה בשקט קרולינה.
"איך את יודעת את השם שלו?" שאלה קאסי בחשדנות.
"החברה שלו איתי באותה השכבה. הנערה שעזרה לי סיפרה לי שהם זוג." אמרה קרולינה והוסיפה "ועכשיו תורך לענות לי."
"סגנית המנהלת רצתה לדבר איתי, אלכס הציע לי טרמפ הביתה כשראה אותי במסדרון." שיקרה קאסי.
"אה," אמרה קרולינה והוסיפה "אני מציעה לך להיזהר. לפי מה ששמעתי החברה שלו מטורפת."
"אני אזהר." אמרה קאסי והתחילה לעלות לחדרה שהיה בקומה השנייה, אבל בשנייה האחרונה נעצרה על המדרגה הראשונה והסתובבה אל קרולינה, "את יודעת במקרה איך קוראים לחברה שלו?" שאלה ולא היה לה מושג למה רצתה לדעת.
"אני חושבת שקוראים לה טורקיז רייבן." אמרה קרולינה והלכה לכיוון המטבח.
קאסי הלכה ישירות לחדרה שההלם והתשישות מארחים לה לחברה.
אלכס חזר אחרי המשמרת שלו והוא הרגיש שהתשישות עומדת להכריע אותו אבל בכול זאת מצא את עצמו הולך לחדרה של טורקיז במקום לחדרו שלו. הוא ידע שהיא לא הייתה הולכת לישון בלי לראות שהוא בסדר. הוא דפק על הדלת בעדינות וחיכה. הדלת נפתחה במהירות וג'ניפר עמדה בכניסה. שיערה הבלונדיני חום היה פרוע משינה ועיניה הירוקות הכהות עצבניות.
"וואו," אמרה ברוגז "תגידו שניכם יכולים להיות עוד יותר דביקים?" ומיהרה להסתלק תוך כדי שהיא ממלמלת שהיא הולכת לישון בחדר של כריסטינה. כשנכנס לחדר ראה את טורקיז יושבת על מיטתה שגבה שעון על הקיר ורגליה על מזרן המיטה, שיערה החום פרוע ועיניה החומות חמימות. המנורה שעל השידה בין המיטות של טורקיז וג'ניפר הייתה פתוחה והעירה את החדר באור זהוב עדין.
"מה הבעיה שלה?" שאל אלכס והצביע על הדלת שממנה מיהרה ג'ניפר להסתלק.
"אנחנו." ענתה טורקיז בחיוך והוסיפה "תסגור את הדלת. הדבר האחרון שחסר לנו זה שהתלוננו על האור." אלכס סגר את הדלת וטורקיז פינתה לו מקום לידה על המיטה.
הוא התיישב לידה באותה תנוחה שלה וידו מצאה את ידה ושילבה את אצבעותיהם. בהחלטה של רגע הוריד את כובע המצחייה שלו מראשו והניח אותו על השידה לידו. טורקיז סובבה את ראשה ועיניה החומות הביטו בו בחמימות ומשום מה ראשו חזר אל זוג עיניים אפורות מפוחדות שגרמו לליבו לפרפר...
האשמה הכתה בו והוא מיהר להזיז את מבטו ולהפריד בין אצבעותיהם השלובות. "אלכס, הכול בסדר?" שאלה אותו טורקיז.
אלכס התעשת, נשם עמוק והחזיר את מבטו אל טורקיז, "כן, אני פשוט מותש." אמר ומיהר להוסיף "הדבר האחרון שחסר לנו הוא שמריאן תימצא אותי פה."
"זה באמת הכול?" שאלה טורקיז ועיניה החומות היו חשדניות.
"כן," שיקר בחיוך "זה הכול." ומיהר להסית את מבטו מחשש שהיא תראה בהן את האמת.
"אלכס." לחשה טורקיז, אחזה בסנטרו בעזרת ידה הקטנה והכריחה אותו להביט בעיניה. "למה אתה מתנהג מוזר?"
"אמרתי לך." אמר בפשטות וקיווה שהיא תניח לזה.
"טוב." אמרה וידה משכה את פניו לעברה עד ששפתיו נחו ברכות על שפתיה. לרגע אחד הנשיקה הרכה הצליחה להסיח את דעתו מהכול. כשהתנתקו חיבק את טורקיז בזרועותיו והדחיק כול זיכרון שקשור לקאסי מראשו.
YOU ARE READING
האקדמיה לעל טבעי
Fantasyקאסי בת 16 עוברת עם משפחתה לעיירה חדשה, ובעקבות אירוע מטלטל שחוותה ביום הראשון שלה בבית הספר מגלה שלא הכול הוא כפי שהוא נראה, ושיצורים על טבעיים הם הרבה יותר מסתם אגדה.
