קאסי הרגישה נוזל מתוק מושקה לתוך פיה ומיהרה לבלוע אותו. פתאום לאחר כמה רגעים התעוררה בבת אחת והדבר הראשון שראתה היה זוג עיניים חומות. היא פלטה צרחה וזזה במהירות. מאוחר מדי היא קלטה שהיא שכבה על מיטה קטנה ולכן ידעה שהיא עומדת להתנגש ברצפה. היא לא התנגשה. בשנייה האחרונה מישהו תפס אותה וייצב אותה בחזרה על המיטה. זה היה נער בלונדיני. שלאחר רגע קלטה שגם עיניו היו הדבר הראשון שהיא ראתה שהתעוררה, עיניים מיוחדות שהיו בהן כמה גוונים של חום. לרגע אחד ארוך רק בהתה בעיניו המומה אבל אז נזכרה בכול מה שקרה לפני זה. היא נזכרה ביצור המוזר, בנערה עם הטפרים, בנער עם האנרגיה הכחולה ובנער עם העיניים האדומות שעכשיו היו חומות ונראו מלאות דאגה כנה.
"העיניים... אדומות...טפרים...מפלצת...אנרגיה." גמגמה בבהלה.
"דילן תזוז. אתה מפחיד אותה." היא שמעה קול מאחורי הנער הבלונדיני – דילן – מסנן ברוגז. היא זכרה את הקול הזה, הוא היה שייך לנער שנתן לה את הנוזל הירוק.
דילן זז מעט הצידה. היא ראתה את הנער שחור השיער יושב על מיטת חולים והוא נראה עייף וחבול וגם קצת מרוגז.
"ואולי אני לא?" מלמל דילן בשעשוע.
"אתה כן." החזיר הנער שחור השיער.
"אני לא."
"אתה כן!"
"אני לא."
"דילן תפסיק לשגע אותם." היא שמעה קול נשי רוטן. קאסי סובבה את ראשה וראתה את כריסטינה, הנערה שעזרה לה בבוקר נשענת על הקיר כשבידיה כמה בקבוקונים.
"דבר ראשון, שיגעתי רק את ג'ורדן." אמר בשעשוע בולט וכריסטינה גלגלה עיניים "ודבר שני, זה כיף. מי כמוך יודעת, אחרי הכול את משגעת אותו יותר ממני."
"חתיכת אידיוט." מלמלה ושמה את הבקבוקונים על השידה שהייתה בין המיטה שעליה הייתה קאסי לבין המיטה של הבחור שחור השיער –ג'ורדן – וניגשה אל קאסי, "איך את מרגישה?" שאלה בעדינות ופניה היפים התרככו.
"בסדר גמור." הודתה קאסי שהופתע בעצמה מזה שלא כואב לה כלום.
"יופי. אז השיקוי שנתתי לך עבד." אמרה ספק לעצמה, ספק לקאסי.
"את לא מתכוונת השיקוי שאני נתתי לה?" שאל דילן בבירור במטרה להרגיז "אחרי הכול אני זה שהיה צריך להשקות אותה בו"
"אוף," סיננה לעברו כריסטינה "אמרו לך פעם שאתה קרצייה?"
"את. המון פעמים." מלמל בחיוך "וראינו עד כמה זה הפריע לי עד היום."
"על מה אתם מדברים?" שאלה קאסי ההמומה והמעט נרגזת. "אני לא מבינה מה קורה פה."
"ואנחנו חשבנו שאת זאת שאמורה להבין מה קורה פה." מלמל הבלונדיני בחיוך משועשע.
"למה שאני..." קאסי השתתקה שנזכרה במה שעשתה "אני הרגתי את הדבר הזה בעזרת הצרחה שלי." לחשה ונגעה בצווארה בפחד.
"יופי דילן, תיראה מה עשית עכשיו." מלמלה כריסטינה בנימה מאשימה.
דילן התעלם ממנה והתיישב על קצה המיטה שעליה הייתה קאסי "לא הרגת אותו." אמר דילן בעדינות וקאסי הרגישה הקלה. היא ידעה שהיצור הזה ניסה לחטוף אותה אבל היא בכול זאת שמחה כי היא לא רצתה להפוך לרוצחת. "ואת לא יודעת איך את עשית את זה." הוסיף, לא שאל.
אבל קאסי בכול זאת ענתה בלחש, "לא, אין לי מושג."
"זה בסדר." מיהרה כריסטינה להרגיע אותה "תכף יסבירו לך הכול." ופנתה לג'ורדן.
"איך אתה מרגיש?" שאלה בקול קפוא והגישה לו את אחד הבקבוקונים מהשידה. בקבוקון עם נוזל כחול מעט שקוף.
"אני בסדר." אמר בקול עדין מאוד ולקח ממנה את הבקבוקון.
"יופי. ועכשיו תשתה." אמרה וקולה עדיין היה קפוא אבל קאסי שמעה עוד משהו בקולה, הקלה.
"כריס..." לחש ג'ורדן.
"אתה באמת רוצה לפתוח את זה עכשיו?" שאלה הנערה וקולה נסדק במילה האחרונה.
"כן, אני לא רוצה לריב –"
"אתה לא רוצה לריב! באמת, זה מה שיש לך להגיד לי אחרי שסיכנת ככה את החיים שלך?" כמעט צעקה כריסטינה.
"כריס, אני יודע שלא הייתי צריך לעשות את זה אבל איזו ברירה הייתה לי?" שאל ועיניו – שקאסי שמה לב שהיו בצבע ירוק מנטה – התחננו אליה שתבין אותו.
קאסי הרגישה לא בנוח עם זה שהיא צופה בריב שלהם. זה היה משהו אישי מדי. משהו שהיא לא הייתה אמורה להיות עדה לו.
"אין לך כוחות פיזיים חזקים כמו לדילן. לא הייתה צריך לעשות את זה. יש לך הרבה יכולות ג'ורדן אבל לחימה פיזית היא לא אחת מהן." אמרה כריסטינה ונראתה שבורה.
"אני יודע כריס, אני יודע." לחש ג'ורדן ובאמת נשמע כאילו הבין את טעותו.
פתאום כריסטינה הזדקפה ומבטה הפך לאטום כשאמרה לקאסי ולדילן "אני אלך לקרוא למריאן, היא צריכה לדעת שהתעוררת."
ג'ורדן תפס בידה של כריסטינה והכריח אותה להסתובב ולהתקרב אליו. הוא לחש לה משהו בשקט, משהו שקאסי לא יכלה לשמוע. חיוך קטן של שביעות רצון התפשט על פניה של כריסטינה והם התנשקו.
קאסי הסבה את מבטה ועיניה פגשו בעיניו של דילן. לרגע ארוך בהו אחד בשנייה ללא סיבה, או לפחות ללא סיבה שקאסי הבינה.
מישהו כחכח בגרונו וקאסי הסבה את מבטה בחזרה לפתח הכניסה. שם עמדה אותה נערה ברונטית מהספרייה. הייתה על פניה רצינות שקאסי לא הייתה מצפה לראות על פניה של נערה בת חמש עשרה. והיא נראתה לגמרי בסדר. הקרב בכלל לא נראה עליה בדיוק כמו שלא נראה גם על דילן. "מריאן רוצה לראות את הנערה." אמרה. "ועכשיו."
YOU ARE READING
האקדמיה לעל טבעי
Fantasiaקאסי בת 16 עוברת עם משפחתה לעיירה חדשה, ובעקבות אירוע מטלטל שחוותה ביום הראשון שלה בבית הספר מגלה שלא הכול הוא כפי שהוא נראה, ושיצורים על טבעיים הם הרבה יותר מסתם אגדה.
