קאסי ישבה בחדרה החדש והביטה החוצה מהחלון. בשכונה הקטנה שבה היא גרה מאתמול לא היה שום דבר מיוחד. סתם שכונה קטנה. סתם שכונה קטנה ורגילה.
היא הפנתה את מבטה מהחלון ונשמה עמוק, היא לא חיבבה את המקום הזה.
מחר היא אמורה להתחיל את לימודיה בתיכון החדש שבעיירה וזה היה הדבר האחרון שרצתה לעשות.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת. קאסי לא שאלה מי זה, היא כבר ידעה.
"קאסי, מתוקה." קראה אמה, ג'סיקה מהצד השני של הדלת. "אני רוצה לדבר איתך."
"אני הולכת לישון." ענתה קאסי בטון יציב ורגוע, למרות שהיא ממש לא הייתה יציבה ורגועה באותו רגע. היא רצתה להיות לבד, היא פחדה שאם אמא שלה תיכנס והן יתחילו לדבר, קאסי יכולה להגיד דברים ששתיהן יתחרטו עליהם.
"את בטוחה שאת לא רוצה לדבר?" שאלה אמה בקול נואש.
"אני בטוחה אמא." אמרה קאסי ולאחר רגע הוסיפה "לילה טוב."
"לילה טוב, מתוקה." לחשה לה אמה מהצד השני של הדלת וקול הצעדים המתרחקים הודיעה לקאסי שהיא הלכה משם.
היא התיישבה על קצה המיטה שמחשבותיה מארחות לה לחברה ובהחלטה כמעט בלתי מודעת לקחה את הטלפון שלה שהיה זרוק על המיטה ופתחה אותו וכמעט מיד שמטה אותו על המיטה כאילו נכוותה ממנו.
תניחי לזה, חשבה לעצמה וכעסה על עצמה שלא יכלה להניח לזה למרות שזה לא שווה את זה.
לרגע אחד מחשבותיה רפרפו ושינו כיוון וקייל עלה במחשבותיה. ברגע שזיכרונותיהם יחד התחילו לעלות היא מיהרה לחסום אותם. הדבר האחרון שהיה חסר לה היה לחשוב על קייל.
לפתע הטלפון שלה התחיל לצלצל. היא בהתה בשם שהופיע על המסך לרגע ארוך וכמעט החליטה לענות אבל בשנייה האחרונה לחצה על הכפתור האדום וסיננה אותו. היא לקחה את הטלפון, השתיקה אותו במהירות והשליכה אותו למגירה העליונה שבשידת העץ שהייתה ליד מיטתה ועל הדרך גם כיבתה את המנורה שהייתה על השידה.
היא נפלה לתוך מיטתה הגדולה וזחלה עד שהגיעה לכרית.
קאסי שנאה את החושך עוד מאז שהייתה ילדה כי הוא תמיד חזר ולא היה אפשר להיפטר ממנו לצמיתות אבל באותם רגעים החושך היה הנחמה הכי גדולה שיכלה לבקש. בלילה כולם ישנו ואף אחד לא ניסה לדבר איתה או לנחם אותה. היא שנאה את מה שנהיה ממנה רק בגלל שהתאהבה באידיוט שבגידות היו אצלו משהו קבוע שהיא הייתה מספיק טיפשה כדי לא לראות.
היא הייתה בטוחה שקייל הוא בחור טוב ולא משנה כמה רבו או כמה קשיים היו להם הוא תמיד היה שם בשבילה, ניחם אותה ודאג לה.
היא באמת ובתמים הייתה בטוחה שהוא בחור עם מספיק יושרה כדי לא לעשות דבר כזה וכמובן שאמרו לה לראשונה היא לא האמינה, אבל אז הראו לה תמונות והודעות והיא הבינה עד כמה טיפשה הייתה שנתנה בו כול כך הרבה אמון. ובה.
YOU ARE READING
האקדמיה לעל טבעי
Fantasiקאסי בת 16 עוברת עם משפחתה לעיירה חדשה, ובעקבות אירוע מטלטל שחוותה ביום הראשון שלה בבית הספר מגלה שלא הכול הוא כפי שהוא נראה, ושיצורים על טבעיים הם הרבה יותר מסתם אגדה.
