My weakness (מוקפא)

פרק 1

״ היא זולה כמעט כמו החולצה שהיא לובשת, אם אפשר בכלל לקרוא לה חולצה. זה יותר חתיכת בד קטנה שבקושי מסתירה את הציצים הגדולים שלה. " ,
אביגיל לבשה הבעה סולדת על פניה, והנהנה בראשה, מסכימה עם חברותיה הקשקשניות,
" אני מסכימה איתכן. היא מגעילה אותי, איפה הכבוד שלה? " , אביגיל נאנחה בדרמטיות, בזמן שחברותיה גלגלו את עיניהן.
היא לא יכלה להתעלם מהעובדה שגם היא והחברות שלה לובשות בגדים חושפניים, אבל להן מותר, הכל מותר להן. הן התהלכו במסדרונות בביטחון עז, בידיעה שכולם יפנו להן את הדרך, אחרי כל השנים האלו שהן נמצאות במערכת בית ספרית- יסודי, חטיבה ולאחר מכן תיכון, הן הבינו ששאר התלמידים מתחלקים לשני חלקים,
אלו שאוהבים אותן ורוצים להיות כמוהן, ואלה שמתעבים אותן ומרכלים עליהן מאחורי הגב.
בבגדי מעצבים ותסרוקות ייצוגיות הן מתחילות את השנה האחרונה שלהן בתיכון. בטוחות שהשנה הזאת הולכת להיות בדיוק כמו שנה שעברה, נחמדה וצפויה. אך זה לא מה שתוכנן להן.

************************************

**אביגיל**
אנחנו נכנסות לכיתה ויושבות בספסלים האחרונים, כמו תמיד. ילדים שלא ראינו במשך החופש ניגשים אלינו, מחבקים אותנו ושואלים לשלומינו. אני מעפעפת בריסיי עטורות המסקרה, ומניחה לבנות לטפל בזה, הרי הן מחכות לזה בקוצר רוח, לספר על החופשה הנהדרת והיקרה שלנו בפריז הגדולה, למרות שכבר כולם שמעו עליה, וראו את התמונות שלנו ברשתות החברתיות. כל החופש הן חיכו שהשנה האחרונה שלנו בתיכון תתחיל, ונחזור לשגרה הרצופה והמשעממת, שבה כולם מפנים אלינו את מבטם ומשתוקקים לתשומת לב מאיתנו. בהתחלה התלהבתי מכך כמוהן, אבל התבגרתי, זה כבר לא מעניין אותי כמו פעם, השגרה שלי לא מעניינת אותי כמו פעם. אני משתוקקת לחיים שבהם אני ארגיש מה היא אהבה אמיתית, אהבה שמבוססת על הכרה והבנה אמיתית, ולא מזוייפת כמו האהבה שהילדים האלו מפנים אליי, היא לא אמיתית. הם לא מכירים אותי מספיק כדי שיוכלו לאהוב אותי, אפילו ההורים שלי לא מכירים אותי. אבא שלי עורך דין מוצלח בגיל העמידה, והוא בכלל לא נמצא בבית, אני רואה אותו רק בחגים. ואמא כמוהו, בכלל לא נוכחת בחיי, אישה שעוברת את גיל המעבר, ומשלמת הון עתק על ניתוחים פלסטיים והשתלות כדי לא להזדקן. כל מה שיש לי בחיים האלו זה את החברות שלי, המשפחה האמיתית שלי. אני מסובבת את מבטי אליהן, ומתמלאת חיבה עמוקה למראה פניהן השמחות של חברותיי, הן מתמוגגות מעונג, להן האהבה הזאת מספיקה. תמיד היינו ארבע בנות יפות ושובבות שיודעות ליהנות מכל רגע בחיים, עוד מהגן החבורה שלנו התגבשה, ועם השנים רק התעצמה, וקשרים אמיצים וחזקים נבנו ביננו. היינו בלתי ניתנות להשגה, משחקות בבנים, ומושא קנאתן של הבנות.
מייגן, ג׳ינג׳ית לוהטת, ששיערה גלי ופניה לבנות ונקיות, גופה ארוך ורזה.
סמוך אליה יושבת בלה, שיערה זהוב, ועיניה גדולות וכחולות כמו השמיים, היא מפילה הרבה בחורים ברשתה.
ולידי יושבת החברה הכי טובה שלי, האדם שהכי קרוב אלי בעולם, סוואנה, עורה בצבע מוקה ועיניה ירוקות ומלוכסנות, מסתוריות. בכל שנה היא מתחפשת לחתולה זנותית, מנצלת את עיניה האקזוטיות. אני אוהבת אותה אהבה עזה, ואין אדם שמכיר אותי כמוה, היא קוראת אותי כמו ספר פתוח, וכך גם אני אותה. אמא שלה היא אם חד הורית, רופאה מצליחה שלא נמצאת בבית. המצב שלנו די זהה, תמיד אנחנו ביחד מחזקות אחת את השנייה. היא שמה לב שאני בוחנת אותה ושולחת אליי חיוך מסנוור, וקורצת אלי, עיניה נוצצות. אני מחייכת אליה חיוך כנה ואוהב בחזרה, ומניחה את ראשי על כתפה, שואפת אלי את ריח היסמין שלה, מאז שאני זוכרת את עצמי היא משתמשת באותו בושם. הבושם הזה ועיניה הירוקות המיוחדות הם סימן ההיכר שלה. הצלצול נשמע, קוטע את הרעשים המתלהבים של כולם, ושולח אותם לשבת במקום. המורה נכנסת ומברכת את כולם, ומאחלת לנו שהשנה תהיה מוצלחת ויעילה. אני מגלגלת את עיני כשהיא מבקשת ממני, בשיא חוצפתה, להרים את ראשי מכתפה של סוואנה, אני לא צריכה להגיב, ובמהרה, סוואנה חדת הלשון מגחכת ומצקצקת בלשונה,
"מורה יקרה, אני מציעה לך להתעסק בעניינים שלך, ואנחנו בשלנו. אני מבינה שאת חדשה, אז הפעם אנחנו נבליג לך. תמשיכי ללמד." , פניה הנדהמות של המורה מתנפחות, ובכיתה נשמעים קולות צחוק, סוואנה נתנה הופעה טובה, כמו תמיד. המורה נותרה ללא מילים, ופותחת את הדלת, כשדפיקה רמה נשמעת. אני עוצמת את עיני בשעמום, קול עמוק וחזק מגיע לאוזני, אני תוהה בליבי למי הוא שייך, אני לא מכירה אף אחד בתיכון עם קול כזה. למישהו השתנה הקול בגיל שמונה עשרה? , אני מגחכת לעצמי, עיני עדין עצומות. ואז, ריח עוצמתי וגברי מגיע לנחיריי, גורם לי להיאנח בתשוקה בלתי מוסברת. אני פוקחת את עיני במהרה, ומופתעת למראה בחור זר שמתיישב בשולחן שלידי, השולחן הזה תמיד נותר ריק, הוא מיועד לתיקים של הבנות ושלי. ואז אני מבינה שהוא זרק אותם באומץ על שולחני, אני מעבירה את מבטי ההמום ממנו אל התיקים שמונחים על שולחני, ואז אליו בחזרה, אני מכווצת את עיני לחריצים צרים, ובוחנת את פניו המחוספסות, עיניו גדולות וצבען תכלת, מעין שילוב של צבע של מראה וצבע אפרפר.
עיני נעוצות בעיניו, נמצאות תחת כישוף.
הוא ממצמץ בהפתעה, מודע למשיכה הבלתי מוסברת שעוברת בנינו, עיניו מתרחבות קלות, ואז הוא עוטה על עצמו הבעה ריקה, פניו מאבדות כל זכר לרגש שהופיע כמה שניות קודם לכן, ובגסות הוא מוריד את עיניו אל המחשוף שלי, גורם לי לפלוט אוויר שהיה כלוא בריאותי. אני מסתכלת עליו מזועזעת ומשותקת, בזמן שהוא בוחן בקפידה את שדיי השזופים שנחשפים קלות מבעד לחולצה, אני מסתירה את המחשוף במהרה עם ידי, וגורמת לעיניו לחזור אל פניי, הוא מחייך חיוך זחוח שגורם לעורי לסמור, גלי חום מציפים את גופי ,
" אהבתי את המחשוף, הולם אותך לבן, אני חייב לציין." פערתי את עיני בתדהמה לנוכח דבריו הבוטים, והרמתי את ראשי מכתפה של חברתי היקרה, שגופה נדרך והכין את עצמו למתקפה, ולפני שהייתה לה את ההזדמנות לענות לו, ולהגן על כבודי, קמתי ממקומי, גורמת לכיסא להשמיע קול צורם, נעמדתי מעל פניו הזחיחות, ועשיתי משהו שבחיים שלי לא עשיתי, סטרתי לו בחוזקה, גופי מתכווץ מעוצמת הסטירה, אך אני לא עוצרת לראות את התגובה שלו, אני יוצאת מהכיתה בסערת רגשות, נכנסת לשירותים, תופסת את ראשי בחוזקה, ומנסה להבין מה קרה לי הרגע. לכל הרוחות, אז הוא הסתכל לי על המחשוף, הבחור בוטה וחסר טקט, אבל בגלל זה הייתי צריכה לסטור לו? , זו לא פעם ראשונה שאני שמה לב שבחור בוחן את המחשוף שלי. ואז עוצמת הבושה והמבוכה מכה בי, אני סטרתי לילד החדש לעיני כל הכיתה, ואז יצאתי נסערת מהכיתה. כולם הולכים לרכל על זה עוד הרבה, אני מקווה שהאידיוט לא ידבר על זה שסטרתי לו יותר מידי, ובזמן שהכנתי את עצמי ליציאה מהשירותים, חברותי היקרות והנאמנות נכנסו לשירותים, ופחות או יותר דרסו את דלת הכניסה. הן נעמדו מסביבי, ודיברו בשצף קצף, גורמות לראשי להסתחרר, פלטתי צעקה חדה והסתכלתי על כל אחת, מרכזת את תשומת הלב שלהן אליי, " הכל בסדר, בנות. קצת יצאתי מהכלים, הבחור החדש בלבל אותי." , ואז סתמתי את הפה עם ידי בחוזקה, כשהבנתי מה אמרתי כרגע, עיניהן נפערו, ובמהרה הן חייכו בממזריות, לכל הרוחות, עכשיו הן יחשבו שנדלקתי על הבחור החדש. סוואנה צחקה בקול רועם ואמרה בקול מגרגר, "הילדה שלנו רוצה את החתיך החדש." , גלגלתי את עיני,
" ממש לא!, שלא תעזו לחשוב על זה, לא התכוונתי לזה בצורה כזאת." , אמרתי בכעס, מנסה להחזיר אלי את השליטה, מייגן נענעה בראשה, " בייבי, את לא צריכה להעמיד פנים כשאת איתנו, במיוחד שכולך מסמיקה ולחוצה.", הבנתי במהרה שאני לא אצליח לשנות את דעתן, אז לכן רק גלגלתי את עיני שוב פעם, והעמדתי פנים שאני בזה לדיון הזה, "תחשבו מה שאתן רוצות, אני ממש לא רוצה מישהו שמסתכל בגסות על הציצים שלי, ואחר כך גם מדבר עליהם.", שמעתי אנחה דרמטית מצד בלה, ואחר כך את קולה העצוב, " אבי שלנו רוצה את החדש, אני לא יכולה להכחיש את העובדה שזה לא מבאס אותי, די קיוויתי לחנוך אותו ולתת חוות דעת עליו." , פלטתי נחרת צחוק למשמע הדברים של בלה, לא יכולה שלא לחשוב על זה שהיא אחת הבנות היותר קלות דעת שאני מכירה. חיבקתי אותן חיבוק אוהב וגדול, " בחיי, שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכן. אני אוהבת אותכן בנות." , הן חיבקו אותי בחזרה ועשו קולות הקאה מזויפים. צחקתי בחוזקה ויצאתי חבוקה בזרועותיהן מהשירותים. הדבר הראשון שראיתי זה את הבחור החדש, שיערו השחור נח על מצחו, מסתיר קלות את עיניו, גופו הרחב מכסה את גופה המפותח של רות פאלו, בעודה משחקת עם שיערה ומצמידה את חזה לחזהו, לא יכולתי שלא לנחור בחוזקה, ולהסיח את דעתו של הבחור שכל גופו היה מרוח על גופה של הזונה של השכבה, אם עד עכשיו רק תיעבתי אותה, עכשיו אני כבר שונאת אותה. הוא הסתכל עלי, ועזב את רות, משאיר אותה זועמת, בעודו עושה את דרכו אלי. הוא נעמד מולי, וכחכח בגרונו, "בנות. אתן מוכנות לתת לי חמש דקות עם חברה שלכן? " , הוא שלח חיוך מסנוור שגרם לליבי לפעום בחוזקה, סוואנה נשפה אוויר בקולניות ובדיוק שחשבתי שהיא עומדת לתלוש לו כמה שיערות שחורות ומבריקות מהראש, היא פתחה את פיה והפתיעה אותי לגמרי, " אתה יכול לקחת אותה גם לעשר. אבל אני מזהירה אותך, אם משהו יקרה לה, אתה תגלה מה זה להסתובב כשהביצים שלך מחוברות למצח שלך." , היא אמרה בקול מתוק, גורמת לחדש לצחוק בקול רם ועשיר, התשוקה שהתעוררה בגופי בשיעור, חזרה לנעוץ בי את טלפיה, גורמת לי לסחרחורת קלה. הבנות עזבו אותי במהרה, ולהפתעתי מצאתי את עצמי עומדת מול החתיך הזה, שלפני רגע סטרתי לו בכל הכוח. הוא גבוה כל כך, שאני צריכה להרים את ראשי כדי להסתכל לו בעיניים. חתיכות שיער סוררות מסתירות את החלק העליון של עיניו, החזה שלו רחב ומנופח. אני נושמת את ריחו אליי, ומכריחה את גופי להתעשת, " מה אתה רוצה? " , אני שואלת ישירות. הוא מטה את ראשו היפה לצד ונושף אוויר בחוזקה, "אני מצטער על מה שקרה מקודם, זה לא מתאים לי , אני לא כזה. ", הסתכלתי עליו, והופתעתי מעצמי, השתוקקתי להכיר אותו, לדעת מי הוא, " איך קוראים לך?" , שאלתי בקול רך, מפתיעה את שנינו. הוא חייך חיוך רחב,שגורם לקיבה שלי להתכווץ, "טיילור. ולך? " , הוא הזיז שערה חומה אל מאחורי אוזני, הרגשתי צריבה לנוכח המגע שלו, וגופי רעד קלות. טיילור הזיז את ידו במהירות, עיניו המופתעות רימזו לי שגם הוא הרגיש את זה. צעדתי כמה צעדים אחורנית, הרחק ממנו. ואמרתי בקרירות, " אביגיל. ", הוא הנהנן בראשו, וחזר על שמי, "אביגיל." , השם שלי התגלגל על לשונו בצורה מושלמת, כל מה שרציתי לעשות זה לעצום עיניים, ולהאזין לפיו קורא בשמי שוב ושוב. ופחדתי מזה, מהמשיכה החזקה, והרצון להכיר אותו. אז הנהנתי בראשי, "להתראות.", אמרתי בקצרה, והסתובבתי אל כיוון הקפיטריה, כולי מזועזעת מכל הרגשות האלו, לאדם הזר הזה. אני צריכה להתאפס על עצמי, ולשמור על מרחק.

היי בנות((:
נכנעתי והעלתי את הפרק עכשיו, פשוט הייתי חייבת, יש לי אותו כבר יותר מידי זמן!!!
ולאלו שלא קראו את מה שרשמתי בסיפורים האחרים שלי,
זה סיפור חדש שאני כותבת, מקווה שתאהבו!!
אני מדמיינת שאביגיל נראית כמו הבחורה שבתמונה של הפרק, אתן מוזמנות לראות אותה ככה, או לרוץ עם הדמיון שלכן(:
אם התמונה לא עולה לכן, אז תגידו ואני אנסה לשים אותה שוב, יש לי בעיה שזה לא מראה את התמונות שאני שמה בפרק, וזה מחרפן אותי!! חחחחח
אוהבת מלא!
~ירין~