וויל סולאס- וואנשוטים (מתורגם)

המשימה שלך: לצאת החוצה!

הערת הכותב: זה מבוסס על משהו שהכיתה שלי במלחמת העולם השנייה הייתה צריכה לעשות בשביל לקבל ציון, למרות שעשינו את זה אחרת לגמרי. אני יודע שוויל הוא נשאר כל השנה במחנה, אבל תסבול אותי.

וויל חזר לבית הספר בפעם הראשונה מזה זמן מה. הכיתה האהובה עליו הייתה מלחמת העולם השנייה, שהתרחשה בנספח מחוץ לבית הספר, במרחק הליכה קל.

הוא זכר את היום שבו המורה, מר סילבה, צעד לתוך הכיתה והכריז על כולם מרגלים עבור בעלות הברית. הם היו צריכים להכין "ניירות זיהוי" ולזכור את כל העובדות כדי שקצין הגסטפו (סילבה) לא יתפוס אותם. וויל עדיין לא החליק בזה, דקלם הכל בספרדית כמיטב יכולתו.

אבל עכשיו הייתה למורה משימה נוספת עבורם: בריחה.

היהודים במחנות הריכוז ניסו להימלט, וחלקם הצליחו. לצורך המשימה שלהם, מישהו היה צריך להיות נוכח כשהמורה לקח את התפקיד, ואז לעזוב ללא רשות, להגיע למשרד המנהל, ולבקש מאחד העוזרים להתקשר לסילבה כדי לדעת שהם ברחו.

נעשו ניסיונות רבים: חלק מהתלמידים לא יצאו מעבר לדלת. אחד כמעט הצליח, אבל המורה הבחין בהיעדרם מוקדם מדי, וצעק עליהם בחזרה אל הנספח בגניחות מורת רוח.

הכיתה גיבשה תוכנית פרועה: בעוד שדעת סילבה הוסחה על ידי כמה תלמידים, מישהו היה יוצא מהחלון. מכיוון שוויל היה ממש ליד החלון, הוא נבחר.

ביום של, וויל הסיר את מסך החלון של הנספח לפני תחילת השיעור, ופתח את החלון. הוא גם הכניס את כרטיס המפתח לכיסו.

לאורך כל מלחמת העולם השנייה, הוא היה חרד, חולק מבטים עם חברים אחרים לכיתה, הלב הולם. סוף סוף, נעשה מהלך.

תלמיד עמית זינק לחלק האחורי של הכיתה והחל לחטט בטירוף בתיקים שעל הדלפק האחורי ובמדפים מעל. תלמיד אחר זינק והצטרף אליהם באווירה של ייאוש. זה היה הסחת דעת גרועה, אבל זה יכול לעבוד. זה היה צריך לעבוד.

וזה עשה עבודה. סילבה קם משולחנו, הבעה של בלבול רב פוגעת בתווי פניו, וניגש אל התלמידים, שעדיין קרעו הכל בפראות.

המורה היסס, ואז שאל: "האם אני יכול לעזור לך?"

גבו של סילבה היה אליו. הוא היה צריך ללכת עכשיו. וויל קם לאט מהשולחן, עומד ליד החלון. מבטים נואשים של חבריו לכיתה דחקו בו להמשיך. בוהה בחלק האחורי של ראשו של סילבה, וויל הושיט את ידו מאחוריו ותפס את התריסים, משך אותם למעלה, הולך על קצות אצבעותיו.

"אתה יכול לעזור לנו?" התלמיד הסתובב וקיבע את סילבה במבט עז, עיניים לוהטות, ידיים קפוצות בצדדים. "אין לך מושג מה אנחנו מחפשים ."

התריסים היו פתוחים לגמרי. וויל הרים את עצמו אל אדן החלון, מזנק לאחור, משחרר את התריסים את עצמו תוך כדי דרכו.