וויל סולאס- וואנשוטים (מתורגם)

להאמין ולהגן

אזהרות: איזכור לאונס, אלימות ויריות.

וויל הרים את מבטו מהספר שלו, ממצמץ בבלבול.

הוא שמע משהו? הוא יכול היה להישבע ששמע מישהו צורח... האם הוא רק שמע דברים? הוא הביט בקיילה לאישור. הבעת פניה אמרה לו שגם היא שמעה את זה.

"מה זה?" היא תהתה.

וויל משך בכתפיו "אולי---".הדלת נפתחה בדפיקות, וילדה נכנסה מועדת פנימה. היא הייתה מדממת וחבולה.

"תעזור לי," היא ייבבה. "אנא עזור."

וויל זינק מהמיטה שלו, מיהר אליה. "מה קרה?"

"הייתי..." הילדה התחילה לבכות. "נאנסתי. בבקשה אל תפגע בי.״

"אני לא הולך לפגוע בך," הרגיע סולאס "אני אביא את הדברים שלי ו-"

דמות הופיעה בזווית עינו, מסתער אל הבקתה. קול גברי עצבני צעק, "תחזרי לכאן! לא סיימתי איתך!"

אימה פראי מילאה את עיניה של הילדה. "הוא בא," היא לחשה.

"תעמדי מאחורי," ציווה וויל. הילדה צייתה. קיילה עמדה לידו, נוקשה, אגרופים קפוצים.

האיש הסתער בדלת. זה היה אחד המדריכים הבכירים. הוא אחז בידיו סכין עקוב מדם, עיניו מלאות זעם. הוא הבחין בילדה בפניה, ואז את ילדי אפולו מולה.

"תמסור אותה," הוא נהם.

"היא לא הרכוש שלך," וויל נהם בחזרה.

"זה לא העסק שלך."

"זה עכשיו."

האנס צעד קדימה. וויל הרים את ידיו וצעק: "שלא תעז להתקרב!"

האנס צחק, עיניים נוצצות קטלניות. "מה אתה הולך לעשות, ילד יפה? לשיר שיר קטן?"

הגיעה אליו ההבנה. בתנועה אחת פנה וויל אל המיטה שלו, שלף אקדח מתחת לציפית הכרית שלו, וכיוון אותו לכיון האנס, מניע אותו.

"אני אפוצץ את הראש החסר ערך שלך, זה מה."

האנס צחק בלעג. "הו, לא. לבלונדי יש אקדח קטן." הוא חייך. "אתה רופא. אתה לא יודע איך להשתמש בזה."

זמן. הוא היה צריך זמן, וגיבוי. אז וויל חייך בחזרה ואמר, "רוצה להתערב?"

הוא ירה יריית אזהרה. הכדור חלף על פני ראשו של האיש בסנימטרים בלבד, נטמע בקיר. האיש מעד בפחד, ואז צחק והחל ללכת קדימה.

וויל לקח צעד אחורה. שתיים. שלוש. ידיו עוד כל כך עד שהוא בקושי הצליח להחזיק את האקדח נכון. "תפסיק. אני מזהיר אותך!"

האנס זינק לעבר קיילה...

בנג בנג בנג.

הוא צנח על הרצפה, מכתים את האריח באדום. קיילה התנודדה לאחור, עינה פרועות מפחד. הקורבן רעד, עיניים פרועות.

האקדח פגע ברצפה. וויל הסתובב מול אחותו. "תביאי לה ערכת אונס." הוא הזעיף את מצחו לעבר האיש שמדמם לרגליו. "אנחנו לא יכולים להעמיד אותו לדין אם הוא מת."

בזמן שקילה טיפלה בקורבן בחדר אחר, וויל הסיר את הכדורים מבשרו של האנס וזמזם את המזמור של אפולו. הפצעים נסגרו. וויל הניח את האקדח והסכין על המיטה, הרחק מהאיש. האיש התעורר ומצא את עצמו מרותק למיטה במרפאה.

"מזל טוב, אתה האדם הראשון שרוסנו מזה עשרות שנים." וויל ניסה נואשות להסתיר את תשישותו, למרות האדרנלין ששטף בו לפני רגע. הוא שילב את ידיו כדאי למנוע מהם לרעוד.

האיש התנגד למעצורים. "זה לא נחוץ."

מזגו של וויל התפוצץ. קולו היה רגוע עד קטלני שהוא נהם, "אה, כן. אתה נכנס לבקתה שלי אחרי שאנסת ילדה ו—-"

"אין לך הוכחה!"

"אתה מסתער לכאן אחרי שאתה מחזיק סכין עקוב מדם ודורש שאמסור אותה כאילו היא חתיכת בשר. איזה הוכחה נוספת אני צריך?"

הייתה צעידת פרסות. כירון הופיע בפתח. "מה לעזאזל קורה?" דרש הקנטאור.

כפי שוויל הסביר, קיילה יצאה בחדר השני עם הקורבן, שהביטה באיש בעייפות. כשסיים, כירון שתק לרגע. ואז הוא אמר, "זה רציני. אני אקח אותה לבית הגדול. הוא יישאר כאן בינתיים. אתם תפקחו עליו עין."

"נעשה," הם הבטיחו.

כאשר כירון והקורבן עזבו, האנס צעק אחריהם, "אף אחד לא יאמין לך! אל תחשוב אפילו על הגשת כתב אישום, אתה שומע אותי? אני אשיג אותך על זה, אני א—-"

"אוי, באלים, שתוק!" וויל תחב חבילה של תחבושת לפיו, ואז סידר אותה למקומה עם סרט ניתוח. האנס צרח פעם אחת, אבל מיד נקלע תחת מבטו הקמל של וויל.

☀️☀️

הקורבן לקחה את האנס שלה לבית המשפט. וויל וקיילה העידו בשמה. הוא הורשע וקיבל עונש נאה וארוך.

אם האנס הזה ייצא מהכלא ויראה שוב את פניו ברחבי המחנה, וויל יקבל את פניו בחיוך-וברובה ציד.

הילדה לא נשארה זמן רב במחנה, אבל הרגעים האלה שוויל משך את עיניה, הוא חייך אליה. והיא חייכה בחזרה.

וויל וקיילה נודעו בכל המחנה על מה שקרה. החור מהכדור של וויל עדיין שם בקיר, ערוך לאירוע.

הערת הכותב: אני אוהב לכתוב את וויל כמו פרא. זה כלכך כיף.